13 שנה מכהן הרב אליהו בלום כמנהל ישיבת ההסדר נהר דעה בנהריה. בימים אלה של סליחות, אווירה מיוחדת עוטפת את הישיבה בשכונת אוסישקין, שבעוד כמה חודשים תציין את שנתה ה-20 בעיר. השבוע פגשנו את הרב בלום לשיחה, אם תרצו, אפילו חשבון נפש. על המדינה, המלחמות, הציונות הדתית, על יהדות ואמונה, החלום על נהריה וגם קצת על תחושה של החמצה.
הרב בלום, בן 53, נשוי ואב לשישה ילדים נולד וגדל בחיפה. הוא בן לאם ניצולת שואה מאושוויץ-בירקנאו ולאב שעלה ארצה מגרמניה טרום המלחמה. את ילדותו עשה עם עוד שלושה אחים שכולם הפכו לימים לעורכי דין. הוריו עסקו בתחום החינוך, כך שהקשר לחינוך קיים בו מאז ינקותו. הוא למד בישיבה בגוש עציון, התגייס לחיל השריון שירת במלחמת לבנון הראשונה וחזר ללמוד בישיבה. בהמשך יצא לשליחות באוהיו וכשחזר העתיק את מגוריו לקרית שמונה שם ניהל את הישיבה התורנית.
"כדור שני לניצולי שואה, אני מאמין שאמא שלי מאוד גוננה עלינו ולכן לא
דיברנו על השואה. ידענו פרטים מעטים כמו ש'לא היה להם מה לאכול'. בדיעבד,
גם פחות שאלנו"
"כתלמיד של גוש עציון קשה לשכוח את הגירוש בהתנתקות של עם ישראל ואת
ההשלכות הקשות כעת עם סיום מבצע צוק איתן. לא היה לי כעס אז על עם ישראל,
אלא על המנהיגות"