fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178237 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

המשימה: הצלת חיים

ארבעה רופאים מהמרכז הרפואי לגליל בנהריה, שיצאו בשנים האחרונות לנקודות הכי נידחות בגלובוס, כדי להציל ראייה וחיים, מספרים על המראות שלא ישכחו לעולם. בשבוע הבא תיפתח במרכז הרפואי תערוכה מיוחדת במינה של הצלמת ורדי כהנא המתארת את המסעות בשליחות האנושות
ד"ר ואלרי ברסודסקי
תערוכה נדירה. (צילום: ורדי כהנא)

המרכז הרפואי לגליל, ששינה את שמו לאחרונה, שם דגש על החשיבות של הרפואה האנושית וההומניטרית ועל יחסו של רופא לכל מטופל ללא הבדלי דת, גזע ומין. כחלק מאותה מדיניות מטפלים בבית חולים נהריה בכ-300 פצועים ממלחמת האזרחים בסוריה שמובאים מדי יום לבית החולים על ידי חיילי צה"ל. לפני כשנה הטיס בית החולים לארץ ילד מוסלמי מאתיופיה, שנפצע קשות מתקיפת צבוע פראי בכפרו ומערכת הבריאות באתיופיה לא היתה מסוגלת לתת לו טיפול. הילד נותח, ובסופו שוחרר לארצו בריא.

תערוכה ייחודית
נושא "הצלת חיים" יעמוד על סדר היום בשבוע הבא, כשתיפתח האסיפה הכללית של עמותת ידידי בית החולים נהריה. באותו המעמד, תיפתח תערוכת צילומים ייחודית בשם "שדות ראייה" של הצלמת ורדי כהנא וארגון עין מציון. הצלמת הצטרפה למשלחות הומניטריות של רופאי עיניים ישראלים שפועלים במסגרת עין מציון ותיעדה את הפעילות שכוללת הקמת בתי חולים וחדרי ניתוח בתנאי שדה וביצוע ניתוחי עיניים ללא עלות למאות אזרחים במדינות כמו וייטנאם, מיאנמר, קירגיזסטן ועוד.

התערוכה מציגה צד קצת פחות מוכר של מערכת הבריאות בישראל: רופאים ורופאות, אחים ואחיות וצוותים רפואיים נוספים, שיוצאים בהתנדבות למקומות שונים ברחבי העולם, על מנת להגיש סיוע רפואי לחולים במדינות בהן תנאי הטיפול אינם אופטימליים בלשון המעטה. המתנדבים מישראל מביאים איתם ידע, מוטיבציה ומסירות, ומעבר לסיפוק המקצועי ולעבודה הרפואית עצמה, מציגים לעולם את פרצופה היפה של מדינת ישראל. במבצעים אלה השתתפו רופאי מחלקת העיניים של המרכז הרפואי לגליל, והתערוכה מוצגת במרכז הרפואי כאות הערכה לפעילותם. מבית החולים תעבור התערוכה למקומות נוספים, לרבות מטה האו"ם בניו יורק.

ד"ר ואלרי ברסודסקי
תערוכה נדירה. (צילום: ורדי כהנא)

כמה רופאים מסגל המרכז הרפואי לגליל, כולם תושבי הגליל המערבי, הסכימו לשתף אותנו בחוויות האישיות שלהם מהמסע.

ד"ר יואב הופמן, מחלקת טיפול נמרץ ילדים
המשלחת לניגריה. ד"ר יואב הופמן, מחלקת טיפול נמרץ ילדים (צילום עצמי)

"המסה הכי גדולה של מוות"
ד"ר יואב הופמן, רופא מטיפול נמרץ ילדים, נסע באוגוסט בשנה שעברה במשלחת ניתוחי לב לילדים בניגריה. כחייל השתתף במשלחות הצלה לרואנדה ותורכיה. בראש המשלחת, שמנתה ארבעה רופאים, עמד ד"ר דוד משאלי מבית החולים תל השומר.

ד"ר הופמן: "נחתנו בניגריה ונסענו חצי יום לקליניקה שהוכנה עבורנו ונראתה כמו מתחם של טיפת חלב בארץ. האפשרויות היו בסיסיות מאוד. הבאנו ציוד רב, ולמחרת התחלנו סדרת ניתוחים. טיפלתי בילדים מגיל חודש. זו היתה עבודה אינטנסיבית, נותחו 11 ילדים, עם מקרים קשים מאוד. הם היו מטופלים על ידי קרדיולוג מקומי. הסיפוק הוא אדיר. הציטוט 'המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו', מגיע משם. הילדים הללו היו או נכים או מתים אם לא היתה התערבות רפואית שלנו, ובסופו של דבר הם שרו לנו ורקדו לצלילי 'הללויה'".

ד"ר סגל עם מטופלת במיאנמר
"אנשים חזרו לראות".ד"ר סגל עם מטופלת במיאנמר (צילום: ורדי כהנא)

ד"ר צבי סגל/ מיאנמר: "180 ניתוחים בשבוע"

 מנהל מחלקת עיניים בבית חולים נהריה ד"ר צבי סגל השתתף במשלחת של עין מציון למיאנמר, אזור שהיה מוכה אסון בדלתא של נהר האירוואדי בדרום המדינה.
"נסענו לטפל בכפרים נידחים באנשים הסובלים ממחלות עיניים. מעיר הבירה המשכנו 50 ק"מ בנסיעה של שש שעות בכבישים צרים מאד. זה נראה כמו סצנה מנשיונל ג'יאוגרפיק, בתים הרוסים שנהרסו בסופות ובתים מבטון שעומדים על טילם.  400 אנשים חיכו רק לנו.
"היו שם מחלות שרואים רק בעולם השלישי עם זיהומיים מיוחדים. אחד התופעות הן בעיות קטרקט באנשים צעירים. ברפואה המערבית זה ניתוח הכי שכיח שבסופו אנשים משתחררים לביתם. שם ראינו אנשים עיוורים, שאחרי הניתוח הם חזרו לראות.
"הבאנו ציוד מתקדם ותרומה של עדשות על מנת להשתיל אותם  בעיניים של המטופלים. המחסור הגדול שם זה במשקפי ראייה. ילדים קטנים שפשוט לא רואים טובים עקב זיהומים שונים, והם מפתחים עיניים עצלות. ביצענו ניתוחים בפזילות, הוצאנו גידולים. הסיפוק היה עצום, ביצענו 180 ניתוחים בשבוע. עבדנו מהבוקר ועד הלילה בתנאים לא פשוטים עם מאוורר קטן שקנינו מאחד המקומיים"

האמריקאים פגעו, הישראלים תיקנו
ד"ר ואלרי ברסודסקי, רופא בכיר במחלקת עיניים, השתתף במשלחות לוייטנאם ולקירגיסטן, העיר בה נולד וגדל. "לפני ארבע שנים לא שיערתי שמה שאני אעבור תהיה חוויה חקוקה לכל החיים. בווייטנאם ביצענו השתלות קרנית, ניתוחי קטרקט באנשים בני 40 פלוס, עיוורים, והצלחנו להחזיר להם את מאור עיניהם. פילנתרופיה בדרך כלל מתורגמת לכסף, אצל הרופאים זה אחרת. אנחנו
לא עשירים, אבל אנחנו יכולים לתרום הון שהוא לא פחות מכסף.
"לא אשכח צעירה וייטנאמית כבת 20, שנולדה עיוורת. חייה היו קשים, היא גרה במטבח של הבית. אחרי הניתוח היא חזרה לראות, וההתרגשות של אמה היתה גדולה מאוד. היא אמרה לי: "האמריקאים פגעו בנו והתיזו חומרים כימיים שגרמו לליקוי בעיניים, והישראלים תיקנו'. זה היה מרגש מאוד עבורי".
ברסודסקי עלה לארץ בגיל 25 מקירגיסטן. הוא החל את לימודי הרפואה בארץ מולדתו והמשיך אותם בארץ. כשניתנה לו ההזדמנות, לפני כשנתיים, הוא חזר לשם כרופא מוסמך. "זו היתה משלחת מכובדת, שכללה את ד"ר כסיף וד"ר קראוס. עכשיו אנו מארגנים את המשלחת הבאה. תחושת השליחות היא גם לייצג את מדינת ישראל, להראות שאנו הומניטריים וטובים ברפואה, כך זה גם מעלה את המודעות
לכך שישראל עוזרת לכל האזרחים בעולם".

ד"ר ואלרי ברסודסקי בקירגיסטן
סגירת מעגל. ד"ר ואלרי ברסודסקי בקירגיסטן (צילום: ורדי כהנא)

הולכים לצד ומזילים דמעה

ד"ר צביקה שלג
עולם שלישי מוכה באסונות. ד"ר צביקה שלג (צילום: עצמי)

ד"ר צביקה שלג, עוזר מנהל המרכז הרפואי, יצא בשנת 2010 עם משלחת צה"ל להאיטי לאחר רעידת האדמה הגדולה. ארבע שנים חלפו מאז, והתמונות עדיין רצות לו בראש. הוא מונה למ"פ בית החולים. הוא לא ישכח את ההמונים שצבאו על אוהל בית החולים של צה"ל מתחננים לעזרה רפואית. ד"ר שלג: "קיבלתי טלפון ובתוך כמה שעות הייתי במרכז, ואחרי יומיים כבר הייתי בהאיטי. אחת החוויות הקשות היא שצריך לשמור על רציונל ולהשאיר את הרגש בצד. עולם שלישי מוכה אסונות רעב, דיכוי ומחלות, אנשים שנחרב עליהם עולמם. שכונות שלמות נהרסו במפולת של הרס. לקח לי כמה ימים להבין מה חווינו שם. אחד הפצועים היה חייב לעבור קטיעה ברגלו וסירב, כי אין לו כסף לשלם. אין שם טיפול רפואי, גם לא בשגרה, ישנו תחת כיפת השמיים, כדי להשאיר מיטות למטופלים".

איך בוחרים במי לטפל?
"רפואת אסונות זה תחום התמחות בפני עצמו. בין השאר צריך לדעת איך לייצר את המקסימום במינימום. הרגש מוחבא, אתה לא יכול לתת לו לנהל אותך, כשהמונים צובאים על בית החולים. זה קשה, הולכים לצד ומזילים דמעה. אבל באותה הסיטואציה אתה חושב כמה אנשים תוכל להציל לעומת אדם שסיכוייו קלושים".

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות