fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178237 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

הלוחמות

הילדות של מעיין ודלילה חטואל לא הייתה ילדות רגילה. היו בה המון משמעת ואימוני סיף מפרכים, אבל הן לא היו מחליפות אותה בשום ילדות אחרת. הן מפרגנות אחת לשנייה, תומכות, בלי שום תחרות מחוץ לזירה. אנחנו נשמה אחת שהתפצלה לשתיים", הן מתארות את הקשר ביניהן
"קשר שאי אפשר לתאר אותו במילים". דלילה ומעיין חטואל צילום: קארין כהן
"קשר שאי אפשר לתאר אותו במילים". דלילה ומעיין חטואל צילום: קארין כהן

מעיין ודלילה חטואל העכואיות, הן שתי אחיות, שהקדישו את חייהן למען הסיף. החודש הן מסכמות שנה של הישגים גדולים מאוד בעסק שהקימו ביחד ושנקרא "הלוחמות בשיטת חטואל" – מרכז לאימון אישי וחווייתי, המכוון לאורח חיים בריא, תזונה נכונה והרזיה על פי השיטה הסודית שיישם אביהן, חיים חטואל, באימוני הסיף.

הן מעידות על עצמן שהן גוף ונפש אחת שהתפצלו לשתיים ומספרות שההארה -להפיץ את השיטה שהייתה סוד כמוס השייך רק למשפחה -באה אליהן לפני כשנה. את הקשר הנדיר ביניהן הן מעלות לאחרונה בצילומי וידיאו משעשעים. הן נראות בהם רוקדות בחנויות בגדים, בבתי קפה ובסטודיו שלהן, ויש להן הרבה מרץ על הבוקר.

מעיין בת 37, נשואה ואם לילד; דלילה, היום תושבת קרית ביאליק, בת 35 נשואה ואם לילדה. הן גדלו בזירת אימוני הסיף, ילדות שונה מאוד מכל מה שאנחנו מכירים. אחרי שסיימו את בית הספר ואכלו צהריים, היו מיד ממשיכות לאימונים מפרכים עם אביהן עד שעות הלילה. זו הייתה הילדות שלהן, ולדבריהן לא היו מחליפות אותה לעולם, וככה זה כשנולדים למשפחה שחיה ונושמת סיף. האב, חיים, הוא המאמן האולימפי של נבחרת ישראל, האם אשתר הייתה סייפת גם היא. הדודה לידיה זכתה במדליות אולימפיות רבות, והיא, שתי אחיותיה, מעיין והילה, ואחיה, מאור, עדיין סייפים מובילים.

 

ילדה מנהיגה

גם דלילה חטואל היא אחת הסייפות הטובות בארץ. "נולדתי הישגית. לא יכולה להגיד שהייתי התלמידה הכי טובה, אבל הייתי הספורטאית הכי טובה ותמיד שאפתי להיות מספר אחת. יש לי זיכרון שהייתי הולכת ברחוב וחושבת שאני רוצה להיות סופרת, רציתי להשפיע ולהגיד משהו. אמא שלי קראה לי 'דלילה', כי היא רצתה ילדה מנהיגה, כנראה שהשם חלחל ומילדות ידעתי שאני צריכה להוביל משהו. דרך הסיף ניצחתי, הייתי אלופת הארץ בגיל מאוד צעיר, בגיל 7 או 8, כבר קראו לי אלופה".

מעיין: "הקשר שלי ושל דלילה הוא מעבר לקשר דם שבין אחיות, יש פה קשר מאוד עמוק עם המון רבדים. יש גם חברות, גם זוגיות, כמו בעל ואשה, אנחנו גם פסיכולוגיות האחת של השנייה וגם סוג של אמא ובת. ויש דברים שנאמרים רק בינינו ורק אנחנו יודעות אחת על השנייה. אנחנו די הכל אחת בשביל השנייה, אנחנו כמו נשמה אחת שהתפצלה לשתיים בהפרש של שנתיים, אבל אנחנו גם שונות: דלילי יותר ספונטנית, חיה את הרגע. אני יותר שקולה, צריכה לתכנן את הדברים לרשום אותה בצורה מסודרת. הייתה לנו ילדות אחרת. חלקנו המון רגעים יחד. גדלנו בזירת אימוני הסיף, לכן הקשר שלנו הדוק מאוד. חינכו אותנו לפרגן ולשמוח האחת בשמחתה של השנייה בעיקר בהישגים המקצועיים והתחרותיים.

"כשהתחלתי להתאמן בסיף, הייתי בכיתה א'. הייתי יותר טובה מדלילה ומנצחת אותה קלות. אבל אבא הבין שדלילה היא עילוי, כוכבת, והיא צמצמה את הפערים והחלה לנצח אותי בקרבות באופן קבוע. הבנתי שאסור לי להתעסק איתה כי היא סייפת בכל רמ"ח איבריה וספורטאית מוכשרת. תמיד הייתה קטנטונת כזאת, מצטיינת בספורט שמשכה את כל תשומת הלב.

"קשר שאי אפשר לתאר אותו במילים". דלילה ומעיין חטואל  צילום: קארין כהן
"קשר שאי אפשר לתאר אותו במילים". דלילה ומעיין חטואל צילום: קארין כהן

בלי טיפת קנאה

"דלילה התמקדה בתחרויות בינלאומיות, בתחרויות אולימפיות ובאימונים קשים מאוד. אני התמקדתי בתחרויות ארציות והתחלתי לזגזג לתחום הריקוד והספורט. דבר אחד לא היה בינינו אף פעם וזו קנאה. קנאה לא נמצאת בגנים שלנו. יש לנו אחות גדולה ועוד אח, כולם סייפים, ואנחנו מעצימים האחד את השני. היינו שם באולימפיאדה בבייג'ין, כשדלילה השתתפה בה, מחזיקות האחת לשנייה את הידיים, אלה רגעים מאד מורכבים.

"אני חושבת שהסוד של הקשר בינינו הוא בזכות אמא ואבא. הם אף פעם לא עשו בינינו השוואות או גידלו אותנו לתחרותיות בין האחים, אלא רק בזירה. דלילה ואני קיבלנו תמיד הכל שווה בשווה, את הבגדים והחליפות ואותו היחס. לא הייתי בוחרת ילדות אחרת. אני חושבת שבלי הסיף מרוויחים פחות לחיים. בתור ילדים למדנו לחלום לנצח ולמדנו שחלומות מתגשמים ואם רוצים משהו אז זה אפשרי. המשמעת הייתה קשה מאוד וצריך כל הזמן לחשוב ולהיות מרוכזים, אבל זה השתלם, כי יצרנו חברות מעבר לבסיס של אחיות. זה קשר שאי אפשר לתאר אותו במילים".

למעיין יש זיכרון ילדות מרגש. כשהייתה בכיתה ג', דלילה שלחה לה ליום הולדתה ברכה ומכתב אהבה. "בתוך כל התחרותיות, הייתי חוטפת ממנה כל הזמן מכות והיא לא הראתה לי עד כמה היא אוהבת אותי. אבל ידעתי את זה. כשבגרנו נסענו ביחד לטיול בתאילנד, וזה היה חלום".

 

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות