fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

"למרות שהלכנו לכיוונים אחרים בחיים, האמנות מחברת בינינו"

האחיות רחל בנגורה ואסנת גבאי ינקו את האמנות מבית אמא, אבל פיתחו אותה כל אחת לתחום אחר. עכשיו הן מתכוונות להעלות תערוכה משותפת עם העבודות שלהן בפרדס חנה-כרכור
אחת שובבה, שנייה ביישנית. האחיות בנגורה וגבאי עם הוריהן צילום: אלבום פרטי
אחת שובבה, שנייה ביישנית. האחיות בנגורה וגבאי עם הוריהן צילום: אלבום פרטי

הסיפור של האחיות רחל בנגורה ואסנת גבאי התחיל בשנות ה-50, כששתיהן נולדו ביפו למשפחת פיש. הוריהן עלו לארץ אחרי מלחמת העולם השנייה ולפני קום המדינה, אביהן ניצול שואה מפולין ואמן עלתה לארץ מעיראק, והשניים התחברו בארץ.

רחל בנגורה, הבכורה, בת 59, היא תושבת כרכור, בעלי בית בנגורה למחול ותיפוף אפריקאי, ואמנית מלאכות יד נלהבת שמציגה מעבודות הטאי דאי שלה, ספירלות צבע מרהיבות על בדי ענק שמתאימים להפליא כקירות לסוכה.

אסנת גבאי, בת 56, נשואה עם שני בנים, בת אחת ונכדה אחת, עוסקת במלאכת טלאים ורקמה אמנותית על שמיכות ושטיחי קיר. היא גרה כיום בראשון לציון, אך האמנות קשרה גם אותה לפרדס חנה-כרכור, כשלמדה את התחום אצל אמנית מפרדס חנה. עכשיו עומדות האחיות להעלות בארץ תערוכה משותפת של עבודות משתי האמנויות השונות שלהן, ולהביא את התערוכה גם לפרדס חנה-כרכור.

אמנות מבית אמא

בבית שבו גדלו האחיות לא ניתן היה למצוא עיסוק אמנותי מיוחד, ואין להתפלא על כך במציאות ההישרדותית הקשה של ילדותן. אבל החוש האסתטי והנטייה למלאכת יד אמנותית היו קיימים והתגלו במשפחה לאחר מכן, כפי שמתארת אסנת: "אמא שלנו עבדה במשרה מלאה כדי לפרנס אותנו. כמו כל הנשים באותם ימים, היא סרגה כדי שיהיו לנו סוודרים, וניכר שהיה לה חוש אסתטי טוב, אבל בבית עסקו בהישרדות כלכלית, לא באמנות. במשפחה המורחבת שלנו יש כיום לא מעט נשים שעוסקות באמנות. יש לנו בת דודה שמציירת, בת דודה שהיא מורה לאמנות ועושה עבודות, ובת דודה שמנצחת על מקהלות. כנראה יש משהו בגנים של המשפחה מצד אמנו, שלא ידענו עליו ויצא לאור. לאחרונה, הבת שלי ביקשה שאלמד אותה לתפור במכונה".

בילדותן, הן מספרות, רחל הייתה הבת השובבה ואסנת הילדה הביישנית והמופנמת יותר. במהלך השנים רחל חיה כמה שנים בחו"ל, ובאותן שנים ילדה אסנת את ילדיה, ומטבע הדברים היה ריחוק גיאוגרפי. כיום, כששתיהן בארץ, הן מדברות לפחות פעם בשבוע. הן שומרות על קשר טוב של אחיות, והידוק שיתוף הפעולה לצורך תערוכה משותפת, רעיון שהעלתה רחל לא מזמן, הפתיע את אסנת ומרגש אותה.

בנגורה עושה בנוסף לטאי דאי גם תכשיטים, חגורות ותלבושות ריקוד. היא מספרת, בעל פה ובאתר שלה, על מלאכת הטאי דאי ואיך התחילה לעסוק בה לפני 6 שנים: "טאי דאי היא צביעה ידנית של בד על ידי קיפולים וטבילה בצבע טקסטיל. ההבדל בין טאי דאי לבאטיק הזכור לנו משנות ה-60 וה-70 הוא שבטאי דאי לא נעשה שימוש בשעווה. עם זאת, טאי דאי היה נפוץ ביותר בשנות ה-60, ודור הפרחים נהג להתהדר בחולצות טי עם הספירלות האופייניות לאמנות זו. בשנים האחרונות הפך הטאי דאי להיות הטרנד החם ביותר באופנה ובעיצוב הבית. יש התמחות גדולה בנושא בהודו ובאפריקה. כשהייתי באפריקה ראיתי מחזה מרתק: נשים יפות עם ערימות בדים צבועים ידנית, מקופלים ומגוהצים מסודרים על הראש כמגדל. כך הן הולכות לשוק בסרה קונדה, שם יש להן פינה קבועה שבה הן יושבות יחד ומעבירות את היום, כשכל אחת מוכרת את היצירות שלה. בכל נסיעה שלי לאפריקה ביקרתי את נשות הטאי דאי המקסימות. לימים, כשאני ובעלי הקמנו את הסטודיו שלנו בכרכור, במשך שנה שלמה ניגנו בסטודיו כשאנחנו מסתכלים בספוגים אקוסטיים אפרוריים שלא מזינים שום השראה בחזרות ובאימונים, עד שהחלטתי לעשות מעשה, לקחתי ערימה של סדינים ישנים וצבעי בד שקניתי והתחלתי לשחזר ולהגיע ברוחי אל הנשים האפריקאיות שיראו לי את הדרך לטאי דאי המושלם, זה עם הספירלות, המשולשים, הפרחים, אין ספור דוגמאות וצבעים מתפרצים.

"לאחר ניסיונות רבים זה הצליח: כיסיתי את כל הספוגים האקוסטיים ביריעות בד שכל אחת מהן היא יצירה בפני עצמה. הסטודיו מלא צבעים שאפשר לבהות בהם כשרוקדים וכשמנגנים, ואני התמכרתי לעניין. זה שימושי מאוד ונוגע בסטיילינג, עיצוב, מיחזור וחידוש בגדים, וזמן היצירה הוא מרתק ביותר".

"בבית עסקו בהישרדות כלכלית". רחל בנגורה ואסנת גבאי צילום: עצמי
"בבית עסקו בהישרדות כלכלית". רחל בנגורה ואסנת גבאי צילום: עצמי

טלאים טלאים

אסנת עוסקת גם היא במלאכה שקשורה לבדים, אך עם אופי והיסטוריה שונים: "אני עושה עבודות טלאים (קווילט), אמנות טקסטיל שהתפתחה משמיכות שהיו עושים בעבר משאריות בדים. זה התפתח החל מהעת העתיקה, ויש שרידים לזה בכל מקום בעולם כולל מצרים העתיקה. במאות האחרונות זה התפתח במיוחד בארה"ב. כיום זה תחום אמנותי שלם, שימושי, מסורתי וגם חדשני".

בעוד שמיכת טלאים מסורתית נקשרת אצל רבים מאיתנו לעבודתן של סבתות מסורות, אסנת מספרת שכיום המלאכה פופולרית דווקא בקרב נשים צעירות. הטכניקה העיקרית המעורבת בה היא כמובן תפירה. מעטות ובודדות עובדות היום באופן ידני, הרוב משתמשות במכונות תפירה, ויש אפילו מכונות תפירה ייעודיות שמייצרים אותן במיוחד לעבודות טלאים. לאסנת יש מכונה כזאת, והיא נהנית ממנה מאוד.

"לפני 30 שנה התגלגל לידי ספר על עבודות טלאים, התנסיתי, אבל לא היו לי אז הרבה זמן ומשאבים לעסוק בכך", היא מתארת איך הגיעה לתחום. "זה תחביב לא זול. משתמשים בעיקר בבדי כותנה מלאה, שקשה היה להשיג בארץ לפני כ-20 שנה. עשיתי קורס ונכנסתי לזה לאט, אך רק בחמש השנים האחרונות, מאז שהילדים גדלו ונהיו עצמאים, התפנו לי זמן ומקום בבית ונכנסתי חזק יותר לעניין. אני עושה שמיכות, בעיקר למשפחה. עשיתי גם חופה שמשמשת את מי שמעוניין להתחתן במשפחה. אבל כיום אני עושה בעיקר שטיחי קיר. השתתפתי באוגוסט האחרון בתערוכה בדנמרק, ואחרי שהעבודה שלי התקבלה לתערוכה הזאת, אני שואפת להשתתף בתערוכות נוספות שמתקיימות בתחום בעולם. קניתי מכונה חדשה והתחלתי לעשות גם קווילטינג – רקמה חופשית על שמיכה או שטיח כותנה לקיר במכונה".

אחת שובבה, שנייה ביישנית. האחיות בנגורה וגבאי עם הוריהן צילום: אלבום פרטי
אחת שובבה, שנייה ביישנית. האחיות בנגורה וגבאי עם הוריהן צילום: אלבום פרטי

איך זה מתבצע?

"עבודת טלאים מורכבת משלושה חלקים: השכבה העליונה של הטלאים, התחתית והמילוי. התיפורים שמחברים בין שלושתם נהיו אמנות בפני עצמה. למדתי אצל מורה מפרדס חנה, איטה זיו, שנטעה בי המון מוטיבציה והשראה. איטה נפטרה לפני כחודשיים בפתאומיות, וזה שבר מאוד גדול עבורי. היינו יחד באגודה הישראלית למעשה טלאים, והיא הייתה אמנית בחסד עליון, ידועה בכל העולם, ואדם נפלא. עוד לא התאוששתי מהאבל עליה. זה אובדן גדול".

רחל הציעה לאסנת להעלות תערוכה משותפת אחרי שראתה את עבודות הרקמה החדשות שלה, והתלהבה. התוכנית היא להעלות את התערוכה בחורף. "החלטנו לשלב ביחד את הדברים שהיא עושה ושאני עושה", מתארת אסנת, "לשלב עבודות עם אחותי זה הכי טוב. עבודת טלאים לוקחת הרבה זמן, אבל יש לי עבודות מוכנות שאני יכולה לבחור מהן, לסגור אותן ולהציג. ביום כיפור, בזמן הצום, עסקתי בתכנון ובבחירת עבודות, ועלו לי כמה רעיונות".

בהתאם לאופיין מילדות, אסנת לקחה על עצמה לסדר את התערוכה ולעצב את החלל, ואילו רחל המוחצנת יותר אחראית על השיווק. העבודות עצמן הן כמובן של שתיהן. רחל מספרת כי התערוכה מיועדת להציג במקביל למופע החדש של להקת בנגורה, "אדמאווה": "המופע הוא הומאז' לאדם וחווה, מופע מיוחד, אחר, מפתיע, שבו אני כבר משתמשת בטאי דאי למסך ולתלבושות. במופעים אמצא מקומות שבהם נוכל להציג באולם הכניסה את התערוכות, ואנשים יעברו בהן בדרך למופע, כקבלת פנים".

"היחסים בינינו נפלאים", מסכמת רחל, "ולמרות שהיא ואני הלכנו לכיוונים אחרים בחיים, אנחנו נפגשות בסופו של דבר בתחום האמנות. היא זו שמחברת אותנו".

 

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות