fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

במעבר חד

היא מעולם לא הכירה את אביה, צלם וצייר חובב שנפל במלחמת יום כיפור, אבל כבר בגיל 12 ידעה שהיא רוצה להיות צלמת. הדר הרנס מפרדס חנה מתבוננת בעין ייחודית על התהליכים שבחיינו ומתעדת אותם ברגישות רבה
הדר הרנס (צילום: יפית יוחאי כליפה)
הדר הרנס (צילום: יפית יוחאי כליפה)

הדר הרנס מפרדס חנה היא צלמת ייחודית עם סיפור חיים מיוחד. היא נולדה בזמן מלחמת יום כיפור, ב-19 באוקטובר 1973. את אביה, סידני הלפמן, שנפל ביום הראשון של המלחמה, מעולם לא הכירה.

הלפמן עלה מארה"ב ובארץ פגש את אמה, דליה, אף היא ילידת ארה"ב. השניים שהיו פטורים ממחסום שפה, התחברו מיד, ואף הקימו יחד גרעין בקיבוץ אייל. הוא התגייס לחיל השריון ועוד לא הספיק לסיים את הקורס המקצועי שלו כשפרצה המלחמה. "אבא נהרג בהפצצה הראשונה של מטוסי האויב, ב-6 באוקטובר , בנקודת האיסוף בסיני, הוא היה בן 24 במותו.

הרנס גדלה עם אמה בקיבוץ מעגן מיכאל עד גיל 8. לדבריה, הקיבוץ חיבק אותן. "כשהייתי בת 8 עברנו לקיבוץ אלונים, ואמי התחתנה עם בן הקיבוץ, אלי, שגידל אותי כאב לכל דבר ולימים אימץ אותי. נולדו להם עוד 3 ילדים, וזו המשפחה שלי".

ביחד עם הלפמן עלה לארץ גם אחיו. ההורים והאחים האחרים עלו בהמשך והתיישבו בכרמיאל. בין בני המשפחה בלטה מאז ומתמיד הנטייה האמנותית. "אבי אהב לצייר, לצלם וליצור בברזל. סבתי, שרה הלפמן, הייתה אמנית מדהימה שציירה ויצרה גובלנים יפהפיים. סבי, מנשה הלפמן, ניגן בפסנתר וליווה את להקות המחול בכרמיאל. גם בנות הדוד שלי עוסקות באמנות, זכוכית, ציור, איור, עיצוב גרפי, עיצוב תפאורה ותלבושות ועוד. זו משפחה של אמנים וזה נספג חזק".

הלפמן הספיק להשאיר אחריו מספר מצומצם של עבודות. הוא אהב לבדוק דברים ולהתמקד בהם. ברבות השנים, הדר הייתה לצלמת אף היא, ודודה, נתן, מאמין שהיא ממשיכה את דרכו של אביה, משום שיש לה דרך ראייה והתמקדות דומות לשלו. "הגעתי לצילום לא בגלל שהוא צילם", אומרת הדר, "אבל היה שם משהו. ידעתי תמיד שאבא שלי אהב לצייר, לצלם וליצור בברזל. מאוד הקסים אותי תהליך הצילום. מבחינתי, צילום הוא סוג של ציור, רק במדיה אחרת. כשהייתי בת 12 עזבנו את אלונים והגענו לגן שומרון. בגיל 15 מאוד רציתי ללמוד צילום בחוג, זה לא התאפשר בגלל סיבות כלכליות ונשאר בגדר חלום".

החלום התחיל להתגשם עם גיוסה של הדר לצבא. "בגיוס ייעדו אותי לחיל חינוך. ביקשתי להיות צלמת צבאית ולא היה לי תיק עבודות. לקחו אותי להיות צלמת בחיל אוויר, שם עברתי קורס צילום ובשירותי ליוויתי את מפקד חיל האוויר דאז, הרצל בודינגר. זה אפשר לי לצלם, לעבוד במעבדה, לפתח ולהדפיס. אחרי הצבא התקבלתי ללימודים באקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, במחלקה לצילום. במהלך הלימודים ולאחריהם צילמתי אירועים ועבדתי בסטודיו לפרסום. עשיתי הפסקה של 10 שנים שבהן גידלתי את ילדיי ועסקתי בניהול אדמינסיסרטיבי, הפקות והנהלת חשבונות. השנה חזרתי לצלם. אני מבשלת פרויקט סודי ומקווה שבקרוב תשמעו עליו".

הסיפור המלא ב:"כל הפרדס".

 

הדר הרנס (צילום: יפית יוחאי כליפה)
הדר הרנס (צילום: יפית יוחאי כליפה)

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות