fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

151 ק"מ ב-19 ימים

כשהייתה במטוס בדרך לחתונת בנה באנגליה, ראתה עירית רון מבית חרות את קו החוף והחליטה לצאת למשחה מאתגר מאשקלון עד ראש הנקרה. בשבוע שעבר היא סיימה את עשרת הקילומטרים האחרונים, יצאה מהמים ואמרה: "אני מצטערת שזה נגמר"
עידית והמלווה בים (צילום: עצמי)
עידית והמלווה בים (צילום: עצמי)

בשבוע שעבר, לאחר שסיימה עידית רון מבית חרות את 10 הקילומטרים האחרונים בפרויקט שלה "שביל ישראל בימים", שבמסגרתו שחתה 151 קילומטרים במשך 19 ימים לאורך קו החוף של ישראל – מאשקלון עד ראש הנקרה – היא אמרה: "אני באופוריה, מצטערת שזה הסתיים. עברתי ימים מדהימים, כשבכל בוקר קמתי בשמחה עם ציפייה לחוויה חדשה".

רון, 58 נשואה, אמא לשלושה וסבתא לשניים, שחתה עד גיל 16 בהפועל תל אביב והייתה סגנית אלופת הארץ בסגנון חזה. לפני חמש שנים, לאחר שחברתה הטובה נפטרה מסרטן, חזרה לשחות: "זה היה שינוי שעזר לי לחיות בשגרה בריאה. התחלתי להתאמן עם קבוצת אקוותיקים אצל גרשון שפע בבריכה בגבעת חיים ואחרי זמן קצר נכנסתי לים. שחיתי 500 מטרים בסגנון חזה והבנתי שכדי לשחות בים עלי לשפר את סגנון החתירה".

עידית רון שוחה (צילום: עצמי)
עידית רון שוחה בחוף נתניה (צילום: עצמי)

תקופה ארוכה היא חלמה לשחות לאורך חופי הארץ, וההחלטה לעשות זאת נפלה בזמן שטסה לאנגליה לחתונה של בנה עידן: "בתחילת אוקטובר טסנו לחתונה. מבן גוריון המטוס טס צפונה לאורך החוף. זו הייתה תמונה מרהיבה שעורר בי את התשוקה להגשים את החלום. הרגשתי שאני לא יכולה לחכות יותר ואמרתי לבעלי שמיד כשנחזור, אני רוצה לקיים את המשחה".

שלושה ימים אחרי שחזרה לארץ, החלה רון לתכנן את המשחה: "הצהרתי לעצמי, למשפחה ולחברים שכל עוד שהגוף והים יאפשרו, אשחה יום יום 12-8 קילומטרים. פתחתי קבוצת וואטסאפ עם 30 חברים שלי שחיינים וביקשתי שיפיצו שאני מחפשת שחיינים שילוו אותי לאורך הדרך. זו הייתה לוגיסטיקה מסובכת של תיאומים, אבל הייתה היענות גבוהה".

בקטעים רבים במשחה ליוו אותה מספר שחיינים. "הרעיון היה לשחות במרחק 100 מטר מהחוף וכל יום 10 קילומטרים. הגבלתי את עצמי בשני דברים: להישמע לגוף שלי ולא להיאבק עם הים".

עידית רון (צילום: אלי גודארד)
עידית רון (צילום: אלי גודארד)

חלק מהציוד של רון היה מצוף ובתוכו חמישה תמרים, שתייה וג'ל אנרגיה. מדי יום היא יצאה לים בארבע וחצי והחלה לשחות עם הזריחה במשך שלוש עד חמש שעות. במהלך השחייה עקפה נמלים, תחנות כוח ובסיסי צה"ל – כ-17 קילומטרים שגרעה מהמסלול. "אכלתי תמר אחד ושתיתי ליטר וחצי מים ויצאתי לשחות. כל יום תכננתי והתייעצתי מראש עם בעלי ועם חברים על המקטע של יום המחרת: על התזונה במהלך השחייה, הזרמים, מצב הים, דרכי הגעה ליעד והתנהלות במהלך השחייה. זר לא יבין כמה אנרגיות הוצאתי במהלך היום מהרגע שסיימתי לשחות ועד למחרת שהתחלתי את המקטע הבא. ביום שישי אחד אחרי שסיימתי את השחייה בגעש 'קפצתי' לאילת להשתתף במשחה מאורגן של עשרה קילומטרים".

 

היו ימים קשים?

"היו לי חמישה ימים קשים מחוף עתלית לחוף דדו. הים היה ונאבקתי איתו. יום אחר שחינו 6.5 קילומטרים נגד הזרם וזה היה סיוט, כמו לשחות 200 קילומטרים. במקטע אחר המלווה שלי הרגיש רע מאוד והפסקנו את השחייה אחרי חמישה קילומטרים. כששחיתי לבד זו הייתה מעין מדיטציה, ריסט למוח. הייתי שם אני עם עצמי ובשבילי".

כשרון מדברת על קושי ועל התחשבות בגוף שלה, היא יודעת על מה היא מדברת. היא עברה מספר צינתורי לב, השתילו לה סטנדים והיא לא ידעה שעברה התקף לב: "הקרדיולוג שלי יודע שאני שוחה למרחקים ארוכים והוא מפרגן לי. הוא מבין שזה חלק מהחיים שלי, וההוכחה הטובה לכך היא שהגוף שלי חי עם זה בשלום ואף יותר מזה".

סכמי את החוויה.

"אני מקווה ששביל ישראל שלי במקורות המים יהיה עוד שביל להכרת הארץ מזווית נוספת לישראלים רבים אחרים. אני שראיתי את כל החוף שלנו ושחיתי עם אנשים נפלאים יכולה להגיד שיש לנו ארץ נהדרת".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות