שלוש חנויות ותיקות, צמודות אחת לשנייה ברחוב שטמפפר-פינת הרצל, יסגרו השבוע לא רק את השנה אלא גם את העסק. חנות המרכז של רבקה ויצחק דוידוביץ, חנות הבולים והמטבעות דובי של צביקה דובי וחנות האופטיקה בילו של רוני ומיכה בילו נפתחו בשנות ה-50 וה-60 ועכשיו זה נגמר, אבל בחיוך: "אין לנו דור המשך", הם אומרים ומספרים שילדיהם אינם מעוניינים להיות סוחרים כמותם.
בימים הקרובים שלוש החנויות ישנו את פניהן: בילו תהפוך לחנות לציוד סלולארי, הבולים והמטבעות יפנו את מקומם להמרת מטבע זר וחנות המרכז נמכרה לאיש עסקים צרפתי לצורך השקעה-השכרה.
אבא חלבן חובב בולים
חלון הראווה של חנות הבולים דובי כמעט ריק וגם השלט דהוי. שום דבר בחיצוניות של החנות אינו מושך את הקהל להיכנס לתוכה, מלבד השלט "שירותי המרה". בתוך החנות הזמן נעצר לפני 65 שנים, כאשר אהרון ומרים דובי פתחו אותה במיוחד לאספני בולים ומטבעות. כשמרימים את דלפק העץ, עולם קסום מתגלה מאחוריו. עשרות מגירות קטנות מעץ משובח בהן נחים בולים ומטבעות נדירים. הריהוט בחנות נשאר בדיוק כפי שהיה, כשאהרון דובי, אביו של צביקה, פתח בשנת 1957. "אבא היה בכלל חלבן", מספר צביקה, "הוא עלה לארץ בשנת 1949 מצ'כסלובקיה, וכבר שם היה כבר אספן בולים. בבוקר הוא היה חלבן ואחר הצהריים עמד בחנות. בשנת 1967 הצטרפתי אליו ושדרגתי את העיסוק בחנות אבל לא את צורתה. הנגרות כאן עשויה מעץ משובח ואני אוהב את זה כמו שזה".
מיכה בילו וצביקה דובי (צילום: רותי ברמן)
הכתבה המלאה ביום שישי ב"חדשות נתניה" ובמהדורה הדיגיטלית