בית משפט השלום חיפה דחה לפני שבועיים את בקשת המדינה להורות על הריסת מבנה המסעדה של מאיר קחלון בחוף כושי במכמורת בטענה שהמקום הנמצא 30 מטר מקו המים גורם לפגיעה בסביבה החופית, בנוף הפתוח, במערכת האקולוגית של חוף הים, ובזכות הציבור למעבר חופשי. יחד עם זאת הגבילה השופטת נסרין עדוי-ח'דדאת את פעילות המסעדה וקבעה שהיא תפעל בשעות היום בלבד, ללא תאורה בלילה והשמעת מוזיקה רועשת. השופטת הטילה הגבלות חמורות יותר בעונת ההטלה של צבות הים, החל מתחילת חודש אפריל ועד לסוף חודש יולי במניעת תאורה ורעש בשעות החשיכה.
עוד קבעה השופטת כי קחלון "ידאג לניקיון ידני ואינטנסיבי של החוף השקט, יפנה את הפסולת וימנע כניסת רכבי שטח לחוף ורק הוא ואדם נוסף מטעמו יהיו המפעילים והמנהלים הבלעדיים והיחידים של המסעדה, ויהיו נוכחים, לסירוגין, במסעדה בשעות פעילותה, והם יהיו אחראים, ביחד ולחוד, לקיומם של כל התנאים בצו".
קחלון, שיוצג על ידי עו"ד שמואל רש טען כי מדובר במבנה קטן וזניח הפועל 34 שנים, שלא פוגע בזכות הציבור למעבר חופשי ולא באיזון האקולוגי של החוף. לדבריו הוא ואחיו קיבלו היתר מאת עירית חדרה להפעיל את המסעדה, עוד לפני החלת חוק החופים. עוד טען כי "המדינה לא הוכיחה פגיעה במהלך ההתפתחות הטבעית ובשימור הסביבה החופית, פגיעה במערכת האקולוגית הטבעית, בנוף הפתוח של חוף הים וסיכון לאזורי מחיה של מיני צומח או בעלי חיים ולרבייתם בסביבה החופית".
כבר בשנת 2004 הגישה המדינה כתב אישום נגד קחלון בגין שימוש חורג ללא היתר ובניה בלתי חוקית במקרקעין ובמבנה וביקשה מתן צו להריסת מבנה לפי חוק התכנון והבנייה. בשנת 2006 דחה בית משפט השלום חיפה את בקשת המדינה, בקבעו, בין היתר, כי בשנת 1982 עיריית חדרה מסרה את השטח של המנהל ללא הסכם בכתב, ומאז הם מנהלים את הקיוסק, ולא קיים אינטרס ציבורי בהריסת הקיוסק וסילוק הנאשמים מהחוף. עוד ציין בית המשפט בהחלטתו, כי המבקשים מנהלים את החוף למופת, כי הם מהווים גורם חיובי הדואג לשמירה על האופי הציבורי של החוף. על החלטה זו הגישה המדינה ערעור, אך בית המשפט דחה אותו בקבעו, בין היתר, כי משלא הוכיחה המדינה כי המסעדה מהווה מטרד וכי קיים אינטרס ציבורי בהריסתה אין מקום להתערב בהחלטה לפיה אין להיעתר לבקשה למתן צו הריסה.
בשנת 2014 הגישה הוועדה המחוזית מחוז חיפה בקשה למתן צו להפסקת שימוש חורג במבנה של המסעדה וכשנה וחצי לאחר מכן, הוציאה הרשות להגנת הסביבה צו להסרת הפגיעה בסביבה החופית למסעדה, בו נטען כי "הקיוסק נמצא במרחק של 30 מטר מקו החוף, כי הוא נבנה ללא היתר בנייה, וכי הוא גורם לפגיעה בסביבה החופית, בין היתר פוגע בנוף הפתוח, במערכת האקולוגית של חוף הים, ובזכות הציבור למעבר חופשי".
בהחלטתה כתבה השופטת: "בנסיבות המיוחדות עד מאד שלפניי, בהן כבר נקבע על ידי ארבע ערכאות שונות, בהחלטות חלוטות, כי המבקש ואשתו שומרים על ניקיון החוף, ובהינתן כי עסקינן בחוף לא מוכרז משמע כי הרשות המקומית אינה מחויבת לנהוג על פי חוק הסדרת מקומות רחצה, נחה דעתי כי נוכחותם של המבקש ואשתו במסגרתם פעילות המסעדה, לא רק שאינה פוגעת אלא שהיא משרתת את האינטרס הציבורי, ויש בה כדי להועיל בהרבה למצבה של הסביבה החופית בחוף השקט מאשר הותרת הסביבה החופית ללא פיקוח יומיומי".
עם זאת, קבעה השופטת שהותרת המבקש והמסעדה בחוף השקט מחייבת איזון בין כל הגורמים הרלוונטיים, והטלת מגבלות כאשר חלק מהן הוצעו על ידי המבקש עצמו.
