אלפים שמעו לפני מספר שבועות את הזמרת ילידת נתניה, שלווה ברטי, שרה את "התקווה" בעצרת התמיכה בחייל אלאור עזריה בכיכר רבין. ברטי, שהגיעה לארץ לחופשת מולדת מפלורידה, לא יכלה לסרב להצעה שהגיעה לפתחה. "המחבל בא במטרה להרוג חפים מפשע. לדעתי, צריך להרוג כל אחד כזה. אני שמחה ששרתי את 'התקווה', זהו תפקידי. אני חושבת שהחייל עשה טעות, הוא מסכן שקוראים לו רוצח. אנשים ברחוב בתל אביב שאלו אותי בלי בושה למה שרתי לרוצח. אני מתפוצצת מזה, ואני לגמרי לא ימין קיצוני. הוא חייל, מה קרה לאנשים פה? הבן שלי וחבריו ממש מבוהלים שיקרה להם משהו דומה".
ברטי, בת 50 פלוס, אמא לשלושה, בהם תאומים שהתגייסו לפני כחודשיים, נולדה בשכונת עין התכלת בנתניה ועשתה דרך ארוכה בעולם המוזיקה הישראלי. היא שירתה בלהקה צבאית עם ריטה ורמי קליינשטיין, השתתפה בשלושה קדם אירוויזיונים והוציאה עשרה דיסקים, אבל אף פעם לא הפכה לכוכבת גדולה. ברזומה שלה לימודי מוזיקה ושירה קלאסית אצל מיטב המוזיקאים בארץ, בהם זמרת האופרה מיצי לוקר והמלחין יוסף הדר. לדבריה, לא רק שלא פרגנו לה, אלא אף חיבלו בקריירה שלה. "בארץ לא התפרנסתי ממוזיקה. אמרו עלי שכל מה שאני עושה זה בזכות הקשרים הפוליטיים של מי שהיה בעלי, איש העסקים אלון אלראי. על יאיר אלוני, האמרגן שלי, אחיו של בצלאל אלוני, אמרו שהוא מחקה את אחיו, לוקח תימנייה ורוצה להמציא עופרה חזה חדשה".
את כועסת?
"אני לא שומרת טינה. לא מסתכלת לאחור אלא ממשיכה קדימה".
תפילות לשלום ואהבה
לפני עשר שנים עזבה ברטי לפלורידה עם ילדיה, שהיו אז בני 12 ו-15, אבל אף פעם לא הפסיקה לשיר. "גברי לוי, הכוריאוגרף של להקת שלום, הזמין אותי להצטרף להופעה של הלהקה בפלורידה. הכרתי שם את האמרגן גרי לורנשטיין ואת בעל המועדונים אמיל לוי שהציע לי להופיע אצלו. בגיל 47 גמלה בליבי ההחלטה להישאר בפלורידה, לשנות כיוון ולעבוד עם קהלים אחרים. התחלתי מאפס והיה לי חשוב לי להוכיח לעצמי שאני יכולה לבד. בעזרתו של אמיל לוי, שהוא חזן בעצמו ומכיר את בתי הכנסת בפלורידה, התחלתי ללמוד חזנות וכיום אני חזנית בבתי כנסת של קהילה רפורמית וקונסרבטיבית גדולה של יהודים אמריקנים. אני שרה בימי שישי ושבת ובחגים ומפיצה את התפילות שלי בקהילות רבות בארה"ב. אלו תפילות לשלום ואהבה למען ישראל. אני שרה את התפילות בעברית ומתרגמת אותן לאנגלית. בהתאם לנדרש אני שרה גם בספרדית, באנגלית ובצרפתית ולפעמים גם ביידיש. הופעתי במקסיקו, בקריביים, ונצואלה, קולומביה, ארגנטינה, אקוודור ובניו יורק".
זה שינוי דרמטי לעבור משירת מיינסטרים לחזנות.
"השירה תמיד הייתה התשוקה שלי. כשנוספה לזה תפילה זה משמעותי יותר וזה מחזק אותי. בחזנות אין לגיל משמעות. הקהל לא צריך לראות חתיכה על הבמה. ככל שאת מנוסה יותר, את מבוקשת יותר".
במשך כל השנים שמרו ילדיה על קשר הדוק עם חבריהם ברמת פולג. "בעקבות הלחץ של החברים הילדים ביקשו לחזור לארץ ולפני שלוש שנים הם חזרו לחיות אם אביהם, הגרוש לי, אלון אלראי. אני נשארתי בפלורידה וכל מה שאני עושה זה לטובת פיתוח הקריירה שלי. אני חיה לבד, ומאוד קשה לי בלי הילדים ואמי לכן כל שלושה חודשים אני מגיעה לארץ".
בחזרה לשורשים
בימים אלה עובדת ברטי על אלבומים חדשים באנגלית ובעברית. בארה"ב היא עובדת עם המפיק המוזיקלי דוד ניזרי שזכה בשני פרסי גרמי ונגנים שליוו את רוד סטיוארט וויטני יוסטון. בארץ היא משתפת פעולה עם עופר שרביט. "האלבום בעברית שאמור לצאת בעוד כשנה יוקדש לאמי, חבצלת. רוב האלבום הוא שירי נוסטלגיה, קאברים וחזרה לשורשים, שירים מקוריים וישנים, גם בתימנית. יהיו כמה הפתעות, בהן שירים שכתבתי והלחנתי ושיר אחד שאבי ז"ל הלחין".
יש סיכוי שתחזרי לארץ?
"אנשים עוד זוכרים אותי ומבחינתי לעולם לא אוותר על הקהל שלי. נהג המונית שהסיע אותי מנתב"ג זיהה אותי. בחנויות בתל אביב מזהים אותי ומפרגנים. את האלבום החדש וההופעה הראשונה בעקבותיו אקדיש לתושבי נתניה".
כיום ברטי משתפת פעולה עם זמרים מכל הקשת החברתית וגם עם חברי הקהילה הגאה בניו יורק ובאטלנטה. היא שרה במועדונים שלהם אופרה קלאסית, מחזות זמר, רוק וקאנטרי: "הם מפרגנים ומשלמים. הופעות בבתי כנסת הן לא פרנסה גדולה, אלא בעיקר לצורכי פרסום. בעקבות ההופעות האלה מתפרסמות עלי כתבות בעיתונים יהודיים".
לפני שש שנים השתתפה ברטי באודישנים לריאליטי מוזיקלי עם סיימון קאוול שהתקיימו במיסיסיפי ולדבריה הגיעה לשלבים מתקדמים. "אני אחזור לתוכנית רק כשזה יתאים לי. הבחינות הן קשות, אבל אם מצליחים זוכים במיליון דולר".
