fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

רוכבים על הגל

גל צחור ועידית שוב מבית אליעזר חזרו השבוע מדרום אפריקה כסגני אלופי העולם ברכיבת הרים "קייפ אפיק" * לאחר שמונה ימים מתישים, 654 קילומטרים עם 15,000 מטר טיפוס ולמעלה מ~36 שעות של רכיבה, הם מאוד עייפים, אבל בעיקר גאים: "זה הישג השיא בקריירה, ממש חלום"
צחור ושוב. ניצחו בשני קטעים והקדימו את הרוכבים הטובים בעולם (צילום: באדיבות גל צחור)
צחור ושוב. ניצחו בשני קטעים והקדימו את הרוכבים הטובים בעולם (צילום: באדיבות גל צחור)

גל צחור ועידית שוב מבית אליעזר חזרו השבוע מדרום אפריקה כסגני אלופי העולם ברכיבת הרים "קייפ אפיק" * לאחר שמונה ימים מתישים, 654 קילומטרים עם 15,000 מטר טיפוס ולמעלה מ~36 שעות של רכיבה, הם מאוד עייפים, אבל בעיקר גאים: "זה הישג השיא בקריירה, ממש חלום"

 

 

אם רוכב אופניים ישראלי היה מצליח להגיע לפודיום במרוץ אופניים כמו הטור דה פראנס או בתחרות כמו ראלי פריז דקאר, סביר להניח שכל רשתות החדשות וכל כותרות העיתונים היו פותחים איתו.

במקרה של דל צחור ועידית שוב מחדרה, הם הגיעו להישג לא פחות גדול מזה, אלא שהתחרות בה הם השתתפו, "קייפ אפיק" _ תחרות אופני ההרים הכי נחשבת בעולם, עם מיטב הרוכבים מסביב לגלובוס _ קצת פחות מוכרת ולכן היא גם פחות מתוקשרת.

אבל שלא תבינו לא נכון. בדרום אפריקה מדובר באירוע ספורט ענק. כולל סיקור טלוויזיוני צמוד מהיבשה ומהאוויר (באמצעו מסוק), בית חולים שדה נייד ענק ואלפי משתתפים ואנשי צוות בקטגוריות השונות.

צחור ושוב, משכונת בית אליעזר, הצליחו לעלות על הפודיום בסיום שמונה ימי רכיבה מתישים, וסיימו במקום השני המאוד מכובד בקטגוריות הזוגות המעורבים, כשהם מקדימים חלק מהזוגות הטובים בעולם ומסיימים רק אחרי צמד מצרפת, שניצח בתחרות כולה. צחור ושוב סיימו בזמן כולל של 36:41:09 שעות בתום שמונה קטעי רכיבה מפרכים (כולל פרולוג) שאורכם הכולל היה 654 קילומטרים עם 15,000 מטר טיפוס.

את צחור תפסנו כמה שעות לאחר חזרתם לישראל. העייפות ניכרה היטב, אבל יחד איתה גם תחושת הסיפוק: "הגענו הפעם מאוד מוכנים, ולא בכדי אחרי חודשים של הכנות. המקצועיות בתחרות כל כך קשה היא לא רק ברכיבה עצמה אלא גם במעבר בין הימים, ועבורנו גם במעבר באקלים ובתנאים. סיימנו עם הלשון בחוץ, כואבים ועייפים, אבל מאוד גאים. גם סיימנו במקום מכובד מאוד, גם הצלחנו לנצח בשני סטייג'ים, ובתחרות כזו, מול הרוכבים הטובים בעולם, לא מדובר בדבר של מה בכך. זה ממש חלום, בטח הישג השיא בקריירה".

איך מתאוששים מיום ליום?

"הרבה מאוד עבודה. שותים המון, עיסויים, מטפלים בציוד, מתמודדים עם כאבים, יבלות, שפשפות, אבל כוח הרצון והמטרה הסופית עושים את שלהם. בקטע הראשון היה לנו מאוד קשה, עד כדי כך שעידית אפילו התייבשה מחוסר מלחים. אבל היא הציגה כוח רצון אדיר, סיימנו את השלב בכל זאת במקום 22, וכמובן שהיא קיבלה את הטיפול המתאים וכבר למחרת התאוששנו מאוד יפה. בכלל, לאורך כל התחרות התקדמנו מיום ליום, כי הרי בתחרות כל כך קשה וארוכה הכל יכול לקרות. לא חושבים רחוק מדי".

לא שוכח את אבא

צחור, בן 43, נולד וגדל בבית אליעזר. את ענף האופניים הוא גילה אחרי הצבא. "נולדתי מחדש עם הדבר הזה", הוא מספר.

היום הוא מאמן ומארגן את אליפות "אפיק ישראל", שזה טור רוכבי ההרים כחול לבן שייערך בספטמבר בפעם הרביעית. התחרות נקראת על שם גיורא צחור ז"ל, אביו של גל, שנהרג לפני ארבע שנים תוך כדי רכיבה על אופניים ליד גבעת חיים, בתאונה מפורסמת שזעזעה את המדינה. כיום יש אפילו רחוב על שמו של אביו בחדרה.

צחור ושוב. ניצחו בשני קטעים והקדימו את הרוכבים הטובים בעולם (צילום: באדיבות גל צחור)
צחור ושוב. ניצחו בשני קטעים והקדימו את הרוכבים הטובים בעולם (צילום: באדיבות גל צחור)

את ההיכרות עם עידית, 34, רופאת ספורט במקצועה, הוא ביצע לאחר שהיא פנתה אליו וביקשה ממנו לאמן אותה. מאז הם התחברו והפכו לצמד, והשנה היתה הפעם השלישית שהם התחרו יחד בדרום אפריקה, וכמובן בעוד לא מעט תחרויות ברחבי העולם.

צחור: "זכיתי באליפות הארץ ברכיבת כביש בשנת 2007. שנה לאחר מכן זכיתי באליפות הארץ במרתון של אופני הרים ונמשכתי לכיוון הרכיבה האתגרית, הסיבולת והסיבולת הרב יומית.

אתם כבר לא ילדים ועדיים מצליחים מאוד.

"דווקא בתחרות מהסוג הזה מי שבולט הם המשתתפים הוותיקים יותר, הבשלים יותר, ולא ספורטאים בשנות העשרים הראשונות כמו בענפים אחרים. באירוע רב יומי אתה חייב עומק, ועומק זה ניסיון".

השניים חזרו לישראל מבלי לאסוף אפילו את הפרס הכספי שלהם. "זה רק מראה כמה היינו בטירוף. ישר לקחו אותנו לפודיום, ולראיון בטלוויזיה, וכל האנשים, ופשוט שכחנו מזה בכלל. לא נורא".

מה היעד הבא?

"היעד הבא שלנו הוא לייצר את אפיק ישראל בצורה הכי מקצוענית שאפשר. התחרות הזו נולדה לאחר מותו של אבי. כיוון שהוא ליווה אותי כל השנים בנושא הרכיבה, אמרתי לעידית שאני חייב להנציח את זכרו בתחום. משנה לשנה התחרות גדלה, והיעד מבחינתי שהתחרות הזו תהפוך להיות סוג של השתלמות מקצועית".

וכבר חושבים על השנה הבאה שוב בדרום אפריקה?

"מוקדם לומר, אבל זה קשה מאוד. כדי להשתתף בתחרות כזו צריך גיוס מאוד גדול של כל סוגי המשאבים: כספיים, פיזיים, זמן, וכמובן צריך ויתורים גדולים מהסביבה הקרובה, קרי המשפחה, ואני לא בטוח שכיום אני במקום הזה".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות