נמשך מאבק העובדים במפעל נייר חדרה. בשבוע שעבר הודיעה הנהלת מפעלי נייר חדרה על כוונתה לפטר כ-200 עובדים זמניים. זאת במסגרת קיצוצים וצעדי התייעלות ובמקביל להחלטת ההנהלה להשבית את העבודה במפעל.
החלטת זו של ההנהלה, באה לאחר שהעובדים השביתו את המפעל בסוף השבוע שעבר, כאות הזדהות עם העובדים, מפעילי מכונה 4, שנאלצים לוותר על עבודתם בסופי שבוע בשל החלטת ההנהלה להשבית את המכונה במהלכם.
סכסוך העבודה בין ועד העובדים לבין ההנהלה תלוי ועומד, והצדדים אינם מצליחים, נכון ליום רביעי השבוע, להגיע להבנות. בזמן הזה יושבים העובדים הזמניים מול שער המפעל הסגור בחוסר אונים. חרדים למחשבה כי הם עלולים להיות מפוטרים בכל רגע נתון. איש מהם טרם קיבל מכתב פיטורים רשמי, אולם הם חשים שחרב הפיטורים מונחת על צווארם.
אמיר שער, 44, נשוי פלוס ילד, הוא עובד זמני במפעלי נייר זה שנתיים. "אני עובד בחדר הגמר של המפעל, שם מעבדים את הנייר הלבן שמייצרת מכונה 4", הוא אומר, "כבר שישה שבועות שאני לא עובד בסופי שבוע כי המכונה מושבתת ומפסיד חצי מהמשכורת שלי ועכשיו אני בכלל מרגיש על הפנים ואני לא ישן בלילות כי אין לי מושג מה יהיה איתי. ישן מול הטלוויזיה, קם, הולך, חוזר, אני לא מוצא מנוחה. יש לי משכנתה של 2500 שקלים בחודש ואין לי מושג מה הולך לקרות".
סמי גאווי, בן 27, רווק, עובד במפעלי נייר זה שנה וחצי: "בימים אלה אני בונה בית בכפר קרע, לקחתי הלוואה ואני צריך להחזיר 3500 שקלים בחודש, ככה למשך שלוש שנים. סמכתי על המשכורת של מפעלי נייר, למדתי להפעיל מכונה במסגרת העבודה והייתה לי תחושה שאתקדם ואקבל קביעות אבל היום אני כבר לא יודע. בינתיים כבר התחלתי לחפש עבודה, כי אי אפשר לשבת סתם ככה בבית".
חאדר איברהים, בן 27, עובד גם הוא במפעל שנה וחצי וכעת מתכונן לגרוע מכל. "אני בן 26, נשוי עם תינוקת בת שנה, עובד במפעל בתור עוזר מפעיל", הוא אומר, "יש לי החזרי הלוואה של 2500 שקלים בחודש ואני צריך לסגור חובות. אני יושב בבית וכל הזמן חושב על עבודה ועל מה יהיה, אם אמצא עבודה אחרת, אולי עדיף לי ללכת".
עלאא מחג'נה, 38, נשוי ואב שלושה: "אני מקווה שלא יפטרו אותי, אבל לפי מה שאני רואה זה מה שהולך לקרות ואני על הפנים. הולך לישון וקם ובמשך כל היום אין לי מה לעשות כי המפעל מושבת ואחר כך לא ברור מה יהיה. קשה לי ואני רב עם האשה, זה מה שקורה לי".
מושיקו לוי, בן 28, נשוי פלוס שניים, בני ארבע וחמש, אמור לקבל קביעות באפריל, אחרי חמש שנות עבודה במפעל. הוא לא רוצה ללכת ולא מחפש בינתיים עבודה, אבל יודע שאולי לא תהיה לו ברירה. "יומיים אחרי שסיימתי את השירות הצבאי התחלתי לעבוד במפעל ועשיתי בו כמעט כל עבודה אפשרית. היום אני משמש ראש צוות היסעים. לפני שלוש שנים הייתי בטוח שאקבל קביעות, האריכו את התקופה לחמש שנים והיום הכול יכול לקרות. המצב חורה לי והייתי רוצה שהמפעל יחזור לקדמותו, אני מרוויח 6000 שקלים לחודש, הייתי פה בתור רווק, התחתנתי, אשתי ילדה בינתיים וזה מה שאני מכיר, זו המשפחה שלי. היום יש בי תחושת מרמור וכל יום הכול יכול להשתנות. אני רוצה להמשיך פה כל החיים שלי, למרות שאני עדיין צעיר והכול פתוח בפני. פעם הייתי מסתובב בגאווה עם החולצה של מפעלי נייר ועכשיו הפכנו, כל העובדים הזמניים, להיות כמו עובדים של חברת כוח אדם והאדמה רועדת".
תגובת מפעלי נייר חדרה: "ביומיים האחרונים, אנחנו נמצאים במגעים אינטנסיביים לפתרון הסכסוך, בתיווכו של יושב ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, עורך הדין אבי ניסן קורן.. בישיבה האחרונה, שלישי בשעות הערב, נראה היה כי יש התקדמות מסויימת. ישיבה נוספת אמורה להתקיים בימים הקרובים ואנו תקווה כי הדברים יגיעו לכדי פתרון, שיוכל לאפשר המשך הישרדות המפעל ושמירה על מקור פרנסתם של כל ה עובדים בו".
