fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

יושבים על כוס קפה: העגלה שכולם מכירים

אסי קוטין יצא לפגוש את החבר'ה בבוריקה בגבעת אולגה, וגילה שפרלמנט לא חייב להיגמר עם כוס קפה אלי מרציאנו, שמעון אשתר, עדי אשתר ואופק יעקובו. נוסטלגיה
הפרלמנט בבוריקה (צילום: אסי קוטין)
הפרלמנט בבוריקה (צילום: אסי קוטין)

אין בחדרה אחד שלא מכיר את "הבוריקה" באולגה. ולא רק בחדרה. ככה זה כשיש לך עגלה מיתולוגית, מיקום אסטרטגי (דקה מכביש החוף בין חיפה לתל אביב) ומתכון סודי בן למעלה מ~50 שנה.

לשם שינוי החלטתי לעשות את הכתבה השבועית על הפרלמנט לא בבית קפה ממוזג וליד שולחן, אלא דווקא להתבשל בשמש מול עגלת הבוריקה באולגה, לפגוש את כל מי שמגיע ליהנות מארוחת בוקר או סתם לפתוח את היום עם ביס טעים במיוחד. המסקנה: לא חייב קפה כדי לעשות פרלמנט. המסקנה השנייה: בוריקה זה טעים, אבל בוריקה בפיתה זה להיט.

בתוך העגלה, שקיבלה גוון צהבהב לאחרונה ("היה בא לנו לחדש קצת") אנחנו מוצאים את עדי (29) ושמעון (33) אשתר. דור שלישי לעגלה. הרעיון היה של סבא שלהם סעיד "באבול". אבא יוסף ואמא רחל שכללו את השיטה, והילדים ממשיכים את המורשת.

המיקום: בכיכר המרכזית בגבעת אולגה, שכבר קיבלה את הכינוי הלא רשמי "כיכר הבוריקה". "אנשים אומרים לנו שאם לאולגה היה סמל כמו לעיר חדרה למשל, היו חייבים לשים את העגלה בפנים", אומר עדי חצי בצחוק חצי ברצינות.

פרלמנט יומי קבוע אין, אבל יש פרלמנט מזדמן מדי יום. "לפעמים יש אנשים שחודש שלם מגיעים כל יום בשעה קבועה, ופתאום נעלמים. אבל לא מעט פותחים פה את הבוקר, בעיקר פועלים", אומר עדי.

ליד הדוכן אנחנו פוגשים את נורית, מורה מבית הספר הסמוך. היא מזמינה מנה פלאפל. "יש לי כמה דקות פנויות, הריח עושה חשק", היא מספרת. להצטלם היא לא רצתה, אבל גם לנו היא עשתה חשק…

הפרלמנט בבוריקה (צילום: אסי קוטין)
הפרלמנט בבוריקה (צילום: אסי קוטין)

כמעט כל רכב שעובר עוצר. אם זה לא לאכול, זה לזרוק איזו מילה. "ככה זה, כולם מכירים אותנו פה", אומר שמעון.

אז למה לא לשים שולחן וכסאות, אני מקשה. "קודם כל אנחנו מפחדים שיהיו לנו בעיה עם החוק. ואנחנו אנשי חוק. מעבר לזה, יש מאחורינו גן ציבורי, במרחק של שלוש דקות נמצא הים. אין יותר טוב מלקנות בוריקה ולאכול אותו על הספסל באוויר או בחוף הים".

ועל מה מדברים ביומיום?

"על הכל. משתפים אותנו בצרות, בשמחות, ברכילות. לפעמים יש לנו זמן להקשיב, ולפעמים אנחנו עושים בכאילו…".

שניכם רווקים…מספרים שיש פה רומנים…

"עזוב אותך", אומר עדי, "אני עכשיו בזוגיות". "חוץ מזה, מי ירצה מוכר בוריקה? היום כולם רוצות אנשי הייטק".

עדי ושרון מאוד אוהבים את מה שהם עושים, בעיקר את האווירה. "אם היינו חנות, זה היה אחרת. אנשים אוהבים היום את הנוסטלגיה, את העגלה של פעם, את הריחות, לעמוד ברחוב ולאכול ולקשקש".

אלי מרציאנו מצטרף. "אתה רואה פה מאחור", הוא שואל אותי ומצביע על בניין במרחק 100 מטר, "כאן אני גר. אשתי הכינה צהריים, אמרתי לה שאני רוצה בוריקה". מרציאנו מפרגן: "אני פה כמעט כל יום. גדלנו על הבוריקה, אין מה לעשות. זה חלק מאולגה".

אופק יעקובו, בן 21, אבל לקוח ותיק: "יש יותר טוב מזה. בכלל אולגה היא מעוז קולינרי, רק תבחר איפה לאכול". ואז הוא שואל: "איפה זה יהיה? בעיתון? תעשה את זה גדול בעמוד הקשה". אולי בעיתון הבא. חג שמח.

 

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות