בבוקר יום שבת שעבר חזר ישראל יעקב משש מבילוי, נכנס למיטתו, ישן ולא התעורר. משש, בן 31 במותו, שימש חובש במרפאה של בית המעצר הדרים. גופתו נשלחה לנתיחה למכון לרפואה משפטית באבו כביר ותוצאות הבדיקה טרם התקבלו. אין חשד לפלילים. אמו של משש, רבקה, שמצאה את בנה ללא רוח חיים בביתה שבגבעת אולגה, אומרת כי הוא היה בריא לחלוטין ואף ביצע בדיקות דם מדי חודש. היא אינה יודעת איפה בילה בערב שבת.
הלווייתו של משש נערכה ביום ראשון בבית העלמין בחדרה. הוא היה בן הזקונים, שלושת אחיו הגדולים ממנו מתגוררים במרכז. נשאר להתגורר בבית אמו, שעבדה בדואר ויצאה לגמלאות לפני חצי שנה. אביו, ברנה, עובד התעשייה הצבאית, נפטר לפני שנה ממחלה ממושכת. בית משש הוא בית קטן וצנוע, שני נרות נשמה דולקים בו זה לצד זה, האחד לזכר האב והאחר לזכר הבן האהוב. "כל הילדים שלי זהב והוא היה הזהב שבזהב", אומרת האם וממררת בבכי, "איפה שלא תשאלי, אין אף אחד שיגיד אפילו מילה אחת רעה עליו".
משש למד בפנימיית כרמית בירושלים במגמה ביולוגית וסיים עם תעודת בגרות בממוצע של 95. אחר כך התגייס לגדוד 185 של השריון, שירת כחובש והיה חייל מצטיין במשך שנתיים ברציפות. כשסיים את השירות הצבאי התגייס לשב"ס. תחילה שירת כסוהר באגפים ואז עבר לשרת כחובש במרפאה. כשביקשו לקדמו בתפקיד ולמנותו לאחראי על כל המרפאות של השב"ס, הוא סירב. "הוא אהב את המגע הישיר עם האסירים ואת העבודה בשטח", אומרת אחותו מירי, "לשבת בתוך משרד, זה לא היה בשבילו".
בני משפחתו בהלם, ממנו הם מתקשים להתאושש. "ראיתי אותו כשחזר בשבת בשש וחצי בבוקר", משחזרת אמו, "אמרתי לו 'בוקר טוב' והוא ענה לי ונראה מטושטש ועייף. בדיעבד, זה נראה לי מוזר.
