fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

"הכתובת היתה על הקיר כבר הרבה שנים"

הקהילה הצרפתית בחדרה המתרחבת בשנים האחרונות ומונה 150 משפחות, עוקבת בדאגה אחרי האירועים בפריז, מחשש לשלומם של המכרים, החברים ובני המשפחה שנותרו בצרפת. יחד עם זאת, הם אינם מופתעים ונערכים בקהילה לקליטת משפחות שצפויות להימלט מגל האנטישמיות
שלומי לוי ושרה אוזן
שלומי לוי ושרה אוזן (צילום: שלומי גבאי)

"מאז יום שישי האחרון יש לנו כאבי בטן חזקים. אנחנו מאוד דואגים. בת הדודה שלי בדיוק רצתה לשלוח את הילדות שלה לקנות אוכל במרכול שבו היה הפיגוע. למזלה, כשהבנות יצאו מהבית כבר היו שם שוטרים שאמרו להם לא לזוז לשום מקום". כך אמרה השבוע שרה אוזן, שעלתה לחדרה מצרפת לפני ארבע שנים, והיום היא אחת המתנדבות בקהילה הצרפתית הקטנה בחדרה.

השבוע כל העולם כולו התאחד עם הצרפתים ועם האסונות שפקדו אותם בשבוע שעבר. כמובן שהיהודים היו במוקד, וכל צרפתי באשר הוא לא יכול היה להתעלם מהזוועות. בעקבות הפיגועים, התברר שיש בחדרה קהילה צרפתית. נכון, מדובר בשלב זה רק ב- 150 משפחות, אבל גם זה משהו לעומת מה שהיה פה עד לפני מספר שנים. "עד שהתחלנו עם הפרויקט שלנו, הצרפתים חשבו שחדרה זה ליד עזה. לא הכירו בכלל. הם הגיעו בכמויות גדולות לאשדוד, לנתניה כמובן, לירושלים. עכשיו גם חדרה על המפה מבחינתם", אמר שלומי לוי, בן 32, האיש של הצרפתים בחדרה.

שלומי לוי ושרה אוזן
שלומי לוי ושרה אוזן (צילום: שלומי גבאי)

לוי אחראי על כל העלייה מצרפת לחדרה בשש השנים האחרונות. הפרויקט שהוא אמון עליו נקרא "עלייה קהילתית", והוא פרויקט משותף של משרד הקליטה ושל עיריית חדרה. "אנחנו טסים לצרפת פעם בכמה חודשים, עושים שם שבתות סמינר, שבתות קידוש.  אנחנו מדווחים כיצד נעזור להם בצורה הטובה ביותר לעבור את התהליך המאוד מורכב של עלייה, וכמובן מכוונים אותם לחדרה. אם עד היום אנשים שם היו עם רגשות מעורבים, רצו לעלות אבל רצו לעשות את זה מסודר, ולהכין את העלייה מבחינה רגשית וכלכלית, עכשיו זה נגמר. באופן עקרוני, רוב היהודים שם חושבים על עלייה".

אוזן, נשואה ואם ארבעה ילדים, מזוהה בצרפת כנציגה של חדרה. בחדרה היא מוכרת כפעילה של הקהילה הצרפתית. מה שקרה בפריז לא הפתיע אותה. "הכתובת היתה על הקיר כבר הרבה שנים. בשנת 2000 בישראל היתה אינתיפאדה ובפריז זרקו אבנים על יהודים. אי אפשר היה להסתובב עם כיפה על הראש. כבר אז ידענו שנגמרה תקופה. לפני שלוש שנים היה הפיגוע בטולוז, והקהילה התחילה להבין שאין מה לעשות".

הסיפור המלא יתפרסם מחר ב:"חדשות חדרה"

 

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות