השייטת שי קקון, 15, מחדרה לא בילתה את חופשות החגים בסתלבט, זלילות ורביצה על חוף הים. בעצם, היא ראתה הרבה ים, אבל למטרות אחרות לגמרי. קקון שכבר קטפה השנה מדליית ארד באליפות אירופה למפרשיות לנוער ואת תואר סגנית אלופת העולם במפרשיות לייזר 4.7 – זכתה בסוף השבוע האחרון במקום הראשון בדגם לייזר רדיאל בשיוט סוכות ע"ש שמשון בובר שהתקיים בשדות ים. בעקבות הזכייה בתחרות, קקון תייצג את ישראל בדצמבר הקרוב בתחרות שיט בסין.
בתחילת השנה עברה קקון לשוט על דגם סירת היחיד לייזר רדיאל, שבה גם מתחרים באולימפיאדה, אז הציפיות לעתיד די ברורות. "לייזר 4.7 זו סירה עם מפרש קטן יותר, כשלייזר רדיאל זו הסירה של הבוגרים והיא משמשת את השייטים באולימפיאדה", מסבירה קקון למאותגרי השיט בינינו שמעדיפים להסתכל על הים הכחול במקום להתאמן עליו.
אז נראה אותך מתחרה באולימפיאדה?
"כנראה שלא בזו הקרובה, כי יש לי עוד זמן להגיע לשם, רק עכשיו עברתי דגם וזו עבודה מאוד קשה, אבל מבחינת הגיל הצעיר שלי אני יכולה להספיק גם לאולימפיאדה שאחריה. זו המטרה הגדולה, השאיפה. אני מתמקדת בזה, חולמת על זה, אבל ישנן מטרות שקודמות לאולימפיאדה. יש אליפויות עולם, אליפויות אירופה בסופי שנה, אבל כן, האולימפיאדה זו המטרה הסופית ואני מאמינה שאני יכולה להגיע לשם, שאפשר להגשים את החלום הזה".
אימונים מפרכים
24 בנים ובנות עד גיל 18 מכל הארץ השתתפו בתחרות שנערכה בסוכות, עבור קקון זו הייתה הראשונה אותה עשתה בסירה מדגם רדיאל, והיא ידעה שאם תנצח, תטוס להתחרות בסין. "בתחרות רק נציג אחד מכל מגדר, בן ובת, יכולים לזכות ולייצג את המדינה. זו הייתה תחרות מאוד חשובה עבורי, התכוננתי והתאמנתי לקראתה כל השנה, המון כושר. רציתי מאוד לזכות בה, ועשיתי את זה".
משטר האימונים של קקון מעורר התפעלות, שלא לומר קנאה והערצה לרצינות ולהתמסרות שלה. שני אימונים עם מאמן כושר צמוד, שני אימונים עצמאיים בחדר כושר ושני אימוני אירובי נוספים, כמו ריצה או אופניים. תוסיפו לכל אלה, ארבעה-חמישה אימוני חתירה בים, שכל אחד מהם נמשך שלוש שעות, לא כולל זמן שהייה במועדון שדות ים וקיבלתם חיים שמוקדשים ממש לספורט. קקון גם משתדלת לאכול בריא, וכעת היא נכנסת לתוכנית אכילה נכונה בעזרתה של תזונאית מווינגייט.
סליחה, אבל החיים שלך לא מעייפים אותך לפעמים?
"אני אוהבת את זה ואני רוצה את זה. זו שנה שמינית שאני בשיט. אם זה היה מעייף לא הייתי נשארת בתחום, אבל שוב, אני מאוד אוהבת את זה".
משפחה ידועה
היא נולדה וגדלה בגבעת אולגה למשפחה ידועה בעיר. אחותה, ליאור, היא כוכבת "דה וויס" וזמרת עולה. יש להן עוד אחות, מאיה בת 6, הוריהן הם נדב קקון, שגם הוא זמר מופיע ופעיל, והאם סימה, שעובדת במרכז הימי בשדות ים. למעשה, דרך מקום עבודתה של האם החלה הקריירה המפוארת והממריאה של שי. "כשהייתי בכיתה ב', אמא ראתה בעבודה שהם עושים קייטנת שיט למי שרוצה להתנסות בגלישות רוח, סירות גדולות ליחידים או קבוצה. הלכתי להתנסות והמשכתי לחוגים", מספרת שי, "הייתי בחוג למתחילים במשך שנה, שם למעשה מתחילים להתרגל ולהכיר את הים, משם עברתי לחוג ליותר מתקדמים וכבר שייטתי על סירת אופטימיסט פלסטיק, ראיתי שזה 'עובד' לי ולאט לאט התחלתי לעבור לפן התחרותי, כדי שאבין למה אני נכנסת. יש לנו 45 תחרויות בענף השיט בשנה, והראשון והשני מבין הבנים והבנות הם שמנצחים וטסים להתחרות בחו"ל. מועדון שדות ים זה מועדון חם וביתי וגם מאוד תחרותי, הכי טוב בארץ, עם ההישגים הכי טובים".
ב-2012 הייתה קקון אלופת ישראל בסירות פלסטיק. בשנה הראשונה שלה על סירת לייזר 4.7 סיימה את תחרות המבחנים של כל הארץ במקום השני, ושנה לאחר מכן כבר ניצחה את התחרויות האלו. באפריל האחרון זכתה במדליית ארד באליפות אירופה לנוער במפרשיות לייזר 4.7 שנערכה בספרד ובמקביל גם הוכתרה לאלופת אירופה לקדטיות עד גיל 16, כך שמתחרות אחת היא יצאה עם שני הישגים נפלאים. בתחרות הזו היא הצטיינה בין 51 שייטות, 31 מהן בוגרות והשאר נערות עד גיל 16.
על אף הניצחון, התחרות לא עברה חלק לגמרי עבורה. "המאמנת שלי עבדה עליי. היא אמרה לי שאם באחד מתוך 14 השיוטים בתחרות אני אגיע למקום השביעי והלאה, אז לא תהיה לי מדליה. היא בסך הכל רצתה שאני אעשה את הכי טוב שלי ולא אהיה שאננה, ואני לחצתי מאוד, פחדתי לאבד את המדליה. בשיוט האחרון התהפכתי, 13 סירות הקדימו אותי ואני בכיתי ולא הלכתי אחר כך למאמנת, זה היה מאוד עוצמתי כי חשבתי שזהו, אבוד. בסוף התברר שהמדליה שלי כבר הייתה מובטחת, כי לפני השיוט האחרון כבר הגעתי לתוצאות טובות מאוד".
ביולי האחרון היא עשתה זאת שוב, כשסיימה במקום החמישי הכללי ובמקום השני בקדטיות (עד גיל 16) באליפות העולם במפרשיות לייזר 4.7 בניו פורט בלגיה, שבה השתתפו 115 שייטות. מהתחרות הזו היא יצאה בעצם חמישית בעולם וסגנית אלופת אירופה, עד גיל 16.
איך התחושה לזכות בתארים כאלו ענקיים?
"הכי כיף, זה עצום. זה אומר שהעבודה שאת עושה משתלמת, שאת לא מתאמצת סתם. יש הרבה עבודה קשה לקראת התחרויות, מחנות אימונים של הנבחרות עם המאמן".
יריבים בים, חברים בחוף
אומנם בתחרויות יש יריבות מסוימת, אבל דווקא הרבה יותר חברות. "אני אישית מכירה הרבה מאוד חברים, משתפרת לי האנגלית בצורה עצומה", אומרת קקון, "יש לי קשרים הדוקים עם מתחרים הולנדים, ספרדים ואיטלקים. יש הפרדה בין הים לחוף. בים אנחנו יריבים הכי גדולים, אבל בחוף אנחנו יכולים להיות חברים. יש לי קשרים ממש טובים עם בנות שהתחריתי מולן. הן שואלות שאלות עליי ועל ישראל. באליפות אירופה בפסח שאלו אותי למה אני לא אוכלת לחם, סיפרתי להן את כל הסיפור והמנהג, למה לא אוכלים לחם (חמץ) בפסח וזה היה נראה להן מאוד מוזר. בכלל, ישראל זו מדינה שמאוד מעוררת רגשות אצל אנשים".
עכשיו היא חוזרת קצת לשגרה וללימודים בכיתה י' בתיכון חדרה, ואני מתעניינת אם אחרי שרואים עולם ומגיעים להישגים כאלו בספורט, יש בכלל עניין במקצועות כמו ספרות או תנ"ך. "כן, זה מעניין, אבל ברור שקשה לשלב את הכל,אני מאוד משתדלת, חשוב לי להיות גם עם תעודת בגרות בסוף ולא להזניח את הלימודים. אני מצליחה למצוא זמן ולעשות את ההפרדה בין האימונים לדברים האחרים בחיים. קשה לי למצוא זמן פרטי, האימונים שלי הם גם בשישי ובשבת אז אין לי יותר מדי יציאות ובילויים אבל אני משתדלת כמה שיותר להיפגש חברים בערבים, כי אז יש לי זמן".
אחרי שרואים עולם ומשתתפים בתחרויות עם משתתפים מעשרות ארצות, חדרה לא נראית קטנה פתאום?
"אני מאוד אוהבת את חדרה, ואחרי תחרות בעולם, בטח במקום רחוק כמו סין, אני תמיד שמחה לחזור לעיר שלי. חדרה היא הבית. זה כיף שפתאום רואים את השונות במדינות אחרות ואחר כך חוזרים לשגרה, לראות איזה הבדל יש בין מדינות ובין תרבויות, אבל תמיד אחר כך לחזור לבית שלי".
בעוד שבועיים תשתתף קקון באליפות ישראל לבוגרים במפרשיות לייזר שתתקיים בנהריה ובהמשך עוד תחרויות באילת ובאשדוד. עם כל התחרויות האלה, בארץ ובחו"ל, אפשר כמעט לשכוח שהיא רק בת 15, נערה שגם קשורה מאוד למשפחתה המלוכדת. "כשאני בתחרויות בחו"ל אני מדברת כל הזמן עם המשפחה, יש געגועים מאוד גדולים והם נותנים לי כוח וחיזוקים מתי שרק אפשר. אני ואחותי ליאור חברות מאוד טובות וקרובות. ליאור מפרגנת לי כל הזמן, גם לפעמים היא מגיעה לטקסים של סוף תחרות. מה יש לי להגיד על אחותי? היא הכי טובה בעיניי, זמרת מצוינת, עקבתי כמובן אחרי הדרך שלה ב'דה וויס' ואני מאוד מאמינה בה".
כנראה שלא צריך לשאול אותך איפה את רואה את עצמך בעוד כמה שנים.
"מדליה באולימפיאדה זה החלום הגדול. אני מקווה שזה יקרה, אני יודעת שאם אני ממשיכה ככה ורוצה בזה, אז זה יקרה. אין אפשרות אחרת. אם אעשה את זה לכל החיים? מוקדם לדעת. בינתיים, זה מה שאני עושה וזה הדבר היחיד שמבחינה מקצועית ממלא אותי ומעניין אותי. יש אנשים שעד גיל 50 יכולים לשוט עם הסירות, יש גם תחרויות של מאסטר שזה מעל גיל 30 ומעלה, הרבה אנשים (שייטים) ממשיכים לשוט שנים רבות, אין לזה באמת גיל".
