בימים האחרונים עבדו במרץ רב עשרות אנשים (בעיקר נשים) בבית הספר המיוחד רננים בזכרון יעקב, מיסודה של רשת ד.י.ש – וכולם בהתנדבות. המטרה: ב-1.9 ייכנסו תלמידי בית הספר לחדרים שונים לגמרי, שבהם ירגישו תחושה נעימה של בית ויוכלו להירגע וגם ללמוד.
מנהלת תיכון רננים, שרון שפר, תושבת זכרון יעקב, מספרת: "אחת התפיסות של בית הספר היא שילוב הילדים בקהילה והכרת הקהילה את בית הספר. מתוך צורכי בית הספר ראיתי שלכל כיתה יש 'חדר ספח' צמוד לה, שיכול להיות כלי חינוכי מדהים במהלך היום. ניסיתי לחשוב מה היינו רוצים שיהיה בחדר הזה, ועלו שני היבטים מרכזיים שיתנו מענה לאוכלוסיית התלמידים עם בעיות התנהגותיות ורגשיות: מענה לימודי פרטני ומקום מכיל מאפשר ומזמין שבו יכול איש צוות לתת לילד את מה שהוא צריך ברגע שמזהים אצלו קושי".
מתוך תפיסת הקהילה, היא גייסה את מיה חסון, מעצבת פנים, אמנית וצלמת יוצרת, תושבת זכרון יעקב, אותה הכירה מפרויקטים קודמים, כדי לשפר את חללי בית הספר וחדרי הספח בפרט. "אנחנו מאמינים שככל שהסביבה נעימה, מכילה ומכבדת את הילדים והצוות, היא פותחת את הנפש ויש רצון להיות שייך ולהרגיש חלק ממנה. מניסיוני, ככל שחללי בית הספר נעימים יותר לעין, בעלי צביון ואופי, כך הילדים גם שומרים עליהם יותר. אני ומיה חשבנו יחד על פרויקט 'סופרים עד עשר', שבו נשפר את פני החדרים שבהם הילד מוזמן לספור עד עשר, להירגע וללמוד, ונהפוך אותם לחדרים עם אופי וחזון בית הספר".
השתיים חברו לאילנית בארי, מעצבת פנים מבנימינה התורמת לבית הספר במסגרת עמותה, והצטרפה אליהן מוריה בר-גורי סדן, מטפלת באמנות בבית הספר, המכירה את צורכי בית הספר והתלמידים וגם בעלת ראייה אמנותית. "רצינו שיהיה קו מחבר בין הכיתות, שידברו באותה שפה ולכל כיתה יהיה גם אופי משלה. צריך שזה יהיה גם פונקציונאלי ובטיחותי, שיתאים לרגיעה וגם ללמידה לילדים בגילאים השונים, כיתות ג' עד י"ב הלומדות כאן, ושישדר לילדים המון אהבה. אנחנו רוצים שהמקום הזה יהיה עבורם כמו בית".
שפר וחסון דיברו על הפרויקט במשך יותר משנה, והביצוע החל אחרי פסח. 13 מעצבות, רובן הגדול מאזור זכרון יעקב ובנימינה, לקחו חלק בפרויקט, כולן בהתנדבות, ובין העבודות בולטות גם עבודותיו של אמן הגרפיטי הבינלאומי AME72, אף הוא שיתף פעולה עם הפרויקט. כמו כן, התנדבו לעזור עסקים ובעלי מקצוע רבים מהקהילה שקצרה היריעה מלפרטם. "את כל העבודה הפרקטית ריכזנו ביומיים האלה", מספרת חסון, "גם בעלי המקצוע והגופים שעבדנו איתם התגייסו לזה בשמחה, ותרמו לנו צבעים, פרקטים, דשא סינתטי ואת עזרתם. כל מה שהיינו צריכות, השגנו. כל משתתפת תרמה את הסגנון שלה, ולמרות המגבלות, היה חופש. התגובות מחממות לב".
