fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

פתאום הלב הפסיק לפעום

אורלי בר-אל, אלמנתו של פרופ' ירון בר-אל, מומחה לניתוחי לב שלקה בליבו במהלך טיול, מספרת על אדם משכמו ומעלה שניהל את מותו הפתאומי באומץ ואף הספיק להיפרד ממנה
אורלי וירון בראל
אמר להתראות. אורלי וירון בראל (צילום: גליה חרמון)

לפני שבוע, במהלך טיול ברומניה, נפטר במפתיע פרופ' משנה קליני ירון בר-אל, סגן מנהל בית החולים רמב"ם ומומחה לניתוחי לב. בר-אל, תושב זכרון יעקב, בן 59 במותו, השאיר אחריו אשה, חמישה ילדים ושני נכדים. מותו של בר-אל, כתוצאה מאירוע לב, היכה בהלם את קהילת רמב"ם ואת זכרון יעקב. גם את אשתו אורלי בר-אל, שהספיקה להיפרד ממנו ברגע שהתמוטט.

כאבים אחרי השיט

ד"ר ירון בר-אל
ד"ר ירון בר-אל (צילום: פיוטר פליטר)

"נסענו לטיול ברומניה", מספרת אורלי, "ואחרי שלושה ימים של שיט בדלתא של הדנובה, שהיה חוויה מרגיעה ונעימה, הגענו להרי הקרפטים. למחרת בבוקר עלינו כ-200 מטרים במעלה ההר, וירון אמר שהעלייה קשה לו. זה הדליק נורה אדומה כי זה היה מאוד לא אופייני לו. הוא היה צנחן ונשאר צנחן – אדם מאוד נמרץ וחזק, שהיה הולך הליכה מהירה. רק לפני שבועיים הוא רץ עם נכדו על הכתפיים. אחרי הטיול, כשהתארחנו בבית חברים, הוא דיווח על כאב עם הקרנה לכתף, וכשהתחילה זיעה קרה על המצח, הוא הבין שצריך להתפנות לבית חולים. הוא איבד הכרה, הרמנו לו את הרגליים וההכרה חזרה, ומאותו רגע עד סוף האירוע, הוא היה בהכרה".

מכאן ואילך, בר-אל, מומחה למחלות לב, היה מעורב ואף ניצח על הטיפול הרפואי שהוענק לו. "הזמנו אמבולנס, ועשו לו א.ק.ג", מספרת אורלי בר-אל, "הרופאה שידעה שהוא מנתח לב במקצועו, נתנה לו לקרוא את תוצאות הא.ק.ג. הוא קרא, הבין מיד ואמר שהוא בשוק קרדיוגני. לחץ הדם היה נמוך. לקחו אותו לבית החולים וניסו לייצב אותו, אבל מצבו המשיך להידרדר".

אורלי וירון בראל
אמר להתראות. אורלי וירון בראל (צילום: גליה חרמון)

עכשיו נפרדים
בשלב הזה הבין בר-אל מה מצבו ונפרד מאשתו. "בזמן הזה הוא התחיל להיפרד ממני, ואמר לי: 'אני הולך, אני הולך'. הוא הבין מה קורה, ואמר את זה מתוך שלווה. הוא הוסיף: 'תמסרי ד"ש לילדים, וגם לנכדים, סול ופלד'. קצת מחיתי על כך והוא אמר: 'תזכרי שאני אוהב אותך', וציטט: 'אם יהיה זה שנית, אל יהיה זה אחרת'", היא מספרת, "ביקשתי שיילחם, אמרתי: 'כבר עברת אירוע קשה בחייך'. התכוונתי לכך שהוא נפצע במלחמת יום כיפור. הוא ענה: 'אני אלחם'.

שאלתי מה אפשר לעשות בשבילו, והוא ענה: 'צריך אדרנלין'. הוא קיבל אדרנלין, והמצב השתפר לכאורה, לחץ הדם עלה. אבל אז הוא אמר שקשה לו לנשום. שאלתי מה צריך לעשות, והוא אמר: 'צריך להנשים אותי ושייתנו הרדמה שטחית'.

"העברתי את המסר, וזוג החברים שלנו שהם ממוצא רומני, תרגמו. אמרתי לו: 'הנשמה זה אומר הרדמה', והוא אישר: 'נכון'. אמרתי: 'אז אנחנו נפרדים עכשיו, להתראות', הוא לא ענה. ביקשתי: 'תגיד לי להתראות', והוא אמר 'להתראות'. זו היתה המילה האחרונה שאמר.

הכתבה המורחבת תפורסם ביום שישי בעיתון "כל זכרון"

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות