"אני מבינה את אלו האומרים שאם דברים כאלו קורים במשטרה, גוף הממונה על אכיפת החוק, זה גרוע שבעתיים, אבל אני עדיין חושבת שבמשטרה יש אנשים מדהימים שעושים עבודתם לילות כימים. לקחת את כל הארגון ולסחוט אותו במכונת כביסה, זה ללכת רחוק מדי", אומרת מפקדת תחנת זכרון יעקב, סנ"צ אתי מאירסון, בתגובה על הטלטלה שעוברת בימים אלה משטרת ישראל.
ביום ראשון השתתפה מאירסון בדיון חירום מיוחד, ביחד עם סגל הפיקוד הבכיר במשטרה, בעקבות הפרשיות שבעקבותיהן שבעה ניצבים נאלצו לפרוש מהמשטרה בחשד שהטרידו מינית שוטרות שהיו תחת פיקודם. במקביל זומן מפקד מחוז חוף של המשטרה, ניצב חגי דותן, מפקדה של מאירסון, לחקירה שלישית בנושא במחלקה לחקירות שוטרים.
"בכנס, המפכ"ל הפריד בין דותן לניצבים אחרים ואמר שאין לכרוך את אירועי הניצבים הקודמים לחגי, משום שהוא טרם קיבל את חומר החקירה והראיות, לכן לא יהיה נכון לקבל החלטות לא מבוססות. אני באותה הדעה. עבדתי עם חגי בשתי קדנציות וזה לא פשוט להתמודד עם סערה כזו. חגי קצין בכיר ואדם שעשה רבות לטובת משטרת ישראל. אם קרו דברים שעל פניו אסור שיקרו, עליו לקחת אחריות, אבל אם לא, אז לא צריך להרוס משפחות שלמות. מכעיס אותי שמח"ש מדליפים לתקשורת מידע מתוך החקירה", אומרת מאירסון.
חווית על בשרך הטרדה מינית במסגרת תפקידך, או שראית זאת בסביבתך?
"לא נתקלתי בהתבטאויות כאלה בסביבתי ולא חוויתי הטרדה כזו, אבל לדעתי די ברור שלא יתעסקו עם נשים חזקות. זה לא קשור לתפקיד, אלא יותר לאופי. אשה חזקה ואסרטיבית תדע להציב גבולות ברורים".
מאירסון, בת 52, בעלת תואר שני במינהל עסקים, מתגוררת בעתלית עם חיים, מרצה במכללה, אם לרעות, בוגרת לימודי פסיכולוגיה, ולעמית, סטודנט. למשטרה הגיעה במקרה לפני 29 שנים. במהלך לימודיה לתואר ראשון, חיפשה עבודה במשרה חלקית והחלה לעבוד כסיירת תנועה בלשכת התנועה בחיפה.
שמה של מאירסון אוזכר גם בהקשר לפרשת "השוטרים הנוקמים" מנהריה, ב- 2006, כשהעידה לטובת אחד הנאשמים, יניב אשור, קצין איסוף בדרגת רב פקד בימ"ר. יחד איתו הואשמו יוסי לוי, שהיה רכז מודיעין במשטרת נהריה, רמי מוסא, רכז מודיעין במשטרת עכו, ואלדד חדד, בלש בימ"ר גליל, בהנחת מטעני נפץ סמוך לביתו וברכבו של העבריין מיכאל מור. "כשהייתי מפקדת ענף חקירות ומודיעין במרכז ללימודי משטרה, אשור היה סגני, איש מדהים וקצין משטרה מצוין", היא אומרת, "הרגשתי שמשטרת ישראל כארגון לא נתנה להם את תחושת הביטחון שנזקקו לה בעת מצוקה וחשש לחייהם".
לאורך השנים שימשה מאירסון בתפקידים בכירים שונים, גם כסגניתה של תנ"צ אהובה תומר ז"ל, שפיקדה על תחנת חיפה ונהרגה באסון השריפה בכרמל בדצמבר 2010. את הימים הקשים ההם היא לא תשכח. "אהובה התקשרה אלי ואמרה שהיא בדרכה לאירוע השריפה. בסביבות השעה 14:00, היא הודיעה לי שהאירוע לא יסתיים בקרוב, וביקשה שאארגן את שוטרי התחנה ושנגיע לשם. אחר הצהריים נאמר לי שמפנים את אהובה לבית החולים כרמל. את שאירע כשהגעתי לא אשכח בחיי. ברחבת חדר המיון נראה מסך ענק ועליו ריצדו עדכוני חדשות, באחד מהם נכתב: 'קצינה בכירה בתחנת חיפה פצועה במצב קשה ביותר'. מרגע שראיתי את הכותרת, הנייד שלי לא הפסיק לצלצל. אנשים חשבו שהקצינה הפצועה זו אני".
היה קל להתקדם כאשה במשטרה?
"לא. לא. קשה מאוד להיות אשה בארגון סמי~צבאי. ראשית בגלל שאת מושווית לגברים ושנית כי את נמצאת בתחרות איתם, מה שמלכתחילה לא נותן לך הזדמנות שווה. אבל אני לא מוותרת, אלא מטביעה חותם בכל יחידה".
הסיפור המלא מחר ב:"כל זכרון", "הד הקריות", ובשאר מקומוני עומר תקשורת
