לפני כמה ימים חגגה אסתרז'ה גברוביץ יומולדת 60. לזכרון יעקב היא הגיעה לפני חמש שנים בלבד בעקבות האהבה לאלי, בן זוגה. אנחנו יושבות בגינתה המטופחת. קרניים אחרונות של שמש מלטפות את צמחי התבלין שנחים בשלל האדניות שפזורות סביבנו. יש משהו מרגיע ושליו באוויר. אני נוטה לחשוב שמדובר בשעה הזו של היום, שאולי זה מפני שהאור עוד לא נעלם, אבל אחרי כמה דקות אני מבינה שהנינוחות הזו מגיעה מהכיוון של אסתרז'ה. אחרי הכל, היא מומחית באנרגיות חיוביות. כן, יש לה את זה.
בית אחד, הרבה שפות
לאסתרז'ה (כוכב בספרדית) יש שיער ארוך, לבן וחלק, עיניים כחולות וגוף של נערה. הקול שלה שקט ורגוע. היא נולדה בבואנוס איירס. משפחתו של אביה מטורקיה ומשפחת אמה מפולין. הוריה ואחיותיה עדיין גרים בארגנטינה. יש לה שתי בנות: עיינה, בת 27, שמלמדת עברית דרך שירה, וגבריאלה, בת 25, מקעקעת ומתופפת.
"היתה לי ילדות רגילה", היא מספרת, "בבקרים הלכתי לבית הספר ואחר הצהריים למדתי בבית ספר יהודי, למרות שהמשפחה לא היתה מסורתית. הבית שלנו היה רב גוני. בגלל הסבים והסבתות, דיברו אצלנו בכל מיני שפות ואני בעיקר זוכרת שירה וסיפורים. זו היתה תקופה שלפני הדיקטטורה, היה חופש ביטוי והרבה צעירים רצו לקחת חלק בפוליטיקה. אני לימדתי ריקודי עם בתנועת הנוער. מכיוון שלמדתי בבית ספר יהודי, לא עבר הרבה זמן עד שהגיעו אלינו מהסוכנות וביקשו שאצטרף לטיול לארץ".
איך היתה הפעם הראשונה?
"הייתי בת 19, הגענו לארץ למסלול של שנה שכלל טיולים ולימודים. הייתי מאושרת. בעקבות השנה הזו החלטתי שרק כאן אני רוצה לגור ובגיל 21 עשיתי עלייה".
איך ההורים הגיבו?
"אמא שלי עד היום אומרת שסבתא שלי היתה שואלת אותה: 'איך את נותנת לה לנסוע?', ואמא היתה עונה לה: 'חינכתי אותה בחינוך יהודי – איך אני יכולה למנוע ממנה לנסוע?'. עם אבא זה היה קצת יותר מסובך, לקח לו כמה שנים עד שהוא שמח שאני לא שם. אני מזכירה לך שהרבה צעירים בגילי נעלמו בבואנוס איירס באותן השנים".
» לסיפור המלא, עברו למהדורה הדיגיטלית של עיתון "כל זכרון"
