בגינה של ברטו

את ברטו (אלברט) סעדייב הכרתי במהלך הבחירות לרשויות המקומיות. הוא שימש מתנדב במטה של סיעת "יש עתיד". ברטו הוא מסוג האנשים שקל מאוד להתאהב בהם. הוא מלא באנרגיות חיוביות, מתנדב לכל משימה, מאמין שיכול להיות שינוי ונרתם כדי להביא אותו.

ברטו, בן ה-39, יחד עם אשתו קייסי ושני הבנים, איליי בן השש וג'ונה בן השנתיים, גרים בזכרון יעקב כבר שש שנים. הוא מעצב ומקים גינות. "הנוף האנושי", הוא קורה לזה. אשתו, קייסי, מטפלת ברפואה משלימה. לפני שהגיע לעסקי הגינון הוא חי את המרוץ.

"כשעברנו לזכרון הייתי מנכ"ל של חברת תוכנה לניהול מקצועי של מועדוני לקוחות", הוא מספר, "היה לי משרד בקרית מוצקין ומשרד בתל אביב וזכרון יעקב מבחינת המיקום היתה פתרון מצוין. מקום טוב באמצע. חודש אחרי שעברנו, החברה שלי התמוטטה, נפלה כלכלית ונסגרה. שבעה חודשים ישבתי בבית, חיפשתי את עצמי. כשראיתי מודעה בעיתון שמחפשים עובדי גינון, התקשרתי. הגעתי לארנון הדר, מעצב גינות בחסד, איש מקסים ומעצב מדהים. הוא זה שגרם לי להתאהב בתחום מחדש. זה הזכיר לי כשהייתי בן 15 עבדתי קצת בגינות. אחרי חצי שנה החלטתי שאני הולך ללמוד את הנושא".

סעדייב החל ללמוד את המקצוע, אדריכלות ועיצוב גן, במכללת רופין. "תוך כדי לימודים המשכתי לעבוד אצל ארנון ואחרי הלימודים החלטתי שאני עובד לבד", הוא מספר, "כבר שנתיים שאני עוסק בזה".

פאן, פאן, פאן
עד העיסוק בגינון הספיק ברטו לעשות לא מעט עד כה. הוא נולד בדרבנט שבקווקז, וכשהיה בן שנה משפחתו עלתה והתיישבה בקרית ביאליק. "הייתי ילד פנטזיונר", הוא מספר, "כל הזמן הראש שלי היה עסוק בפיתוח פרויקטים. בין פרויקט לפרויקט, רקדתי עם החברים ברייקדאנס ברחובות. כשהייתי בן 15, חיים רחום, מי שהיה הבעלים של בית ספר למחול, הציע לי להצטרף ללהקה שלהם".

אז אתה בעצם פרפורמר מגיל 15?
"כן, עיקר העבודה היה עם צוותי בידור של קלאב הוטל טבריה. במשך השבוע למדתי ובסופי השבוע הופעתי. אחרי כמה שנים כבר ניהלתי את הצוותים של קלאב הוטל. זו תקופה מדהימה. מלאה ביצירה והופעות. החיים הסתובבו סביב פאן. כסף לא היה חסר. בילויים? כל הזמן. נשים? יותר מדי. כשהייתי בן 17 נסענו לשווייץ, לרקוד בבר מצווה של אחד מבעלי קלאב הוטל, ניסים חרשורי. בסוף יצא שנשארתי לגור אצלו חצי שנה תוך שאני מטייל באירופה. חזרתי להתגייס. מאוד רציתי להתקבל ללהקה צבאית, אבל לא קיבלו אותי ושירתתי כלוחם ביחידה 111 של מג"ב. גם כשהייתי בצבא המשכתי לרקוד".

לסיפור המלא, עברו למהדורה הדיגיטלית של עיתון "כל זכרון"