הכמיהה של יואל שליין לארצות רחוקות החלה לפני עשר שנים. כמו ישראלים רבים, יצא שליין, בן 30 מבנימינה, לטיול של אחרי צבא בדרום אמריקה עם שני חברי ילדות. היעד הראשון היה ארגנטינה, שם ביקר את קרובי משפחתו ולאחר כחודש החליט להיפרד מהחברים ולהמשיך לבד. "אני חושב שפשוט חיפשתי הרפתקאות", הוא אומר, "רציתי להגיע למקומות נידחים שאנשים לא מגיעים אליהם. תמיד היה בי את הצורך לחקור את הטבע ולמצוא מקומות שמעטים הגיעו אליהם. עוד כשהייתי קטן חלמתי להוביל משלחות של נשיונל ג'אוגרפיק".
את הטיול העצמאי שלו התחיל שליין בפטגוניה, חבל ארץ עצום בדרום ארגנטינה וצ'ילה עם נוף מאוד פראי. "בפטגוניה יש יערות עצומים שלא נגמרים, קרחונים, פסגות הרים, אגמים, לגונות, בעלי חיים. עשיתי שם הרבה טראקים ואז התחלתי לטפס צפונה דרך צפון ארגנטינה וברזיל ואחרי כתשעה חודשים הגעתי לחוות השיקום באמבוארי בג'ונגל הבוליביאני". בחוות השיקום שממוקמת באמצע האמזונס חי שליין עם המקומיים בבקתות ללא חשמל וכל אמצעי תקשורת. "בחווה הזו גדלים קופים, חזירי בר, תוכים, בנות יענה, טפירים, חתולים גדולים, יגוארים פומות שמסתובבים ביער. התפקיד שלי היה לטפל ביגואר רופי, לצאת איתו פעמיים ביום לטיול של כשלוש שעות בג'ונגל כשהוא קשור ברצועה".
באחד מאותם טיולים עם רופי ביער עבר שליין חוויה שלקוחה מסרט אימה. "רופי התנפל עלי והתחיל לנשוך אותי. המזל שלי היה שהוא היה קשור והצליח להגיע רק לגפיים התחתונות שלי. הוא ננעל לי על הרגל והתחיל לנגוס לי חתיכות מהשריר. נלחמתי בו כמה דקות עד שהצלחתי להשתחרר. ברגע הראשון מאוד נבהלתי ופעלתי מתוך אינסטינקט. רק אחרי שהגעתי לטיפול והאדרנלין ירד הבנתי מה קרה לי".
אחרי התקיפה פונה שליין על מריצת בטון דרך הג'ונגל אל מרפאה מקומית שם עבר ניתוח ברגל, אך מצבו הרפואי לא איפשר לו להמשיך את הטיול והוא נאלץ לחזור לישראל. הטייל הישראלי המצוי בטח לא היה מתקרב לדרום אמריקה לאחר חוויה קשה מול יגואר באמצע האמזונס, אך שליין הוא ישראלי מזן אחר. כמה חודשים לאחר השיקום בארץ הוא עלה על מטוס וחזר לדרום אמריקה כדי להמשיך ולחפש הרפתקאות.
"יצאתי שם לטראקים עם חברים וגם לבד. התחושה הזאת של לעמוד לבד מול העוצמה של הטבע מאוד ריגשה אותי. טיילתי בעיקר בהרי האנדים בין צ'ילה לארגנטינה והגעתי למקומות שבמשך שבועיים שלמים לא פגשתי אף בן אדם, לא מקומיים ולא מטיילים". הסכנות המשיכו לרדוף את שליין אבל הוא לא ויתר. "באחד הטראקים בארץ האש חציתי נהר על גזע של עץ. כשהגעתי לאמצע הנהר גזע העץ נשבר, נפלתי למי הקרחון על כל הציוד עליי ונסחפתי בזרם. במצב כזה לא חושבים יותר מדי, פשוט פועלים. נלחמתי בזרם והגעתי לגדה. שם פרשתי את כל הציוד כדי שיתייבש ובגלל שהייתי מאוד רחוק ממקום מיושב הייתי חייב לטפל בעצמי כדי לא לחטוף היפותרמיה. אספתי כמה עצים, הדלקתי מדורה, הקמתי אוהל, פ ופשוט שכבתי צמוד לאש. זו חוויה שלקח לי יום להתאושש ממנה".
הסיפור המלא יתפרסם מחר ב:"כל זכרון".
