ביום שני 12.2 מגרש הכדורגל בבנימינה יארח את טורניר ליגת הבנות בכדורגל. לא פחות מ-12 קבוצות של ילדות בגילאי בית ספר יסודי יתחרו בו. עד אז, רואים תושבי בנימינה גבעת עדה את הפורטרטים של בנות הקבוצה המקומית של ליגת הילדות של ההתאחדות לכדורגל, ממועדון הכדורגל בנימינה גבעת עדה, כשהן מככבות בקמפיין חוצות לקראת הטורניר, כתרים לראשיהן. הבנות ראויות לכך, הן עשו היסטוריה. מיגל רובינשטיין, מנהל מועדון הכדורגל בנימינה גבעת עדה, מתרגש השבוע: "זה דבר נדיר שקורה בבנימינה, אני גאה בו, ובשבילי זו הגשמת חלום. טוב שהתושבים יידעו שזה אפשרי".
רובינשטיין הקים את המועדון לפני 14 שנים, לאחר שצבר ניסיון רב. "האהבה הגדולה שלי בחיים זה כדורגל. ניהלתי קבוצות שונות, ביניהן הפועל רעננה", הוא מספר, "הגעתי לבנימינה כדי להגשים חלום על פילוסופיה בכדורגל שהבאתי מדרום אמריקה: מועדון כדורגל שמשחקים בו בנים ובנות, דתיים וחילונים וילדים מהמגזר הערבי, ללא פוליטיקה וללא שייכות לתנועה כלשהי כמו 'מכבי' או 'הפועל', מועדון קהילתי לגמרי, נטו לעבוד בקהילה. כיום יש לנו במועדון כ-500 פעילים, ילדים מגיל 4 עד 18, קבוצה של אמהות שמשחקות כדורגל בליגה ואבות שמשחקים כדורגל ביישוב".
ביישוב המונה כ-15,000 תושבים, 500 פעילים במועדון הכדורגל וקבוצת ליגת בנות כדורגל הם הישג מרשים. –"נכון, עבור יישוב קטן כמונו זו הצלחה גדולה. אם מחשבים באחוז מתוך כלל אוכלוסיית היישוב, אנחנו כנראה המועדון הגדול בארץ. כשניהלתי את הפועל רעננה, לפני 30 שנה, ניסינו לפתח כדורגל בנות. זה היה קשה מאוד בארץ. הקמנו שם את קבוצת הבנות הראשונה בארץ, קבוצת חובבים, מאז זה התפתח בארץ וכבר יש ליגות. כדורגל בנות בישראל עדיין נמצא רק בתחילתו, ובדרך כלל בארץ מעודדים בנות ללכת לחוג בלט ולא לכדורגל, בעוד שבארה"ב, שבדיה ומדינות נוספות, יש יותר ילדות שהן שחקניות כדורגל מאשר רקדניות בלט. בבנימינה עד לא הצלחנו לגבש קבוצת ילדות שרוצות לשחק כדורגל עד שלפני שנתיים הגיעה חבורה של בנות בבית ספר יסודי שרצו כדורגל. זיהינו את הגרעין, זרמנו עם זה וראינו שהחיידק נדבק, והיום הבנות, תלמידות כיתות ג' עד ו', מתאמנות בדיוק כמו בנים, שלוש פעמים בשבוע, ומשחקות בליגת הילדות של ההתאחדות לכדורגל. יש כיום 18 בנות פעילות בקבוצה".
איך אתה מסביר את ההצלחה?
"מה שמתנהל כאן זה לא אימון רגיל של כדורגל. המוטו שלנו אומר, בהשראת הכדורגל הספרדי: 'קודם כל הילד, הוא בפרונט. אחר כך אנחנו, המאמנים'. הילד הוא שותף פעיל לאימונים, למחשבה. לא מורידים עליו פקודות. מתנהלים מתוך פידבק חוזר כל הזמן. אם משהו לא מתנהל טוב באימון או במשחק, שואלים את השחקנים מה לא בסדר לדעתם, ולא סתם אומרים להם 'זה לא בסדר'. מלווים אותם. ההחלטות נשארות בידי המאמן, אבל מדברים על כדורגל ביחד. בשיטה הזאת, הילד אוהב לבוא למגרש ולשחק. עובדים על השכל שלו, הצד הקוגניטיבי, מעודדים אותו לשאול שאלות, לדעת שהוא מסוגל להבין מה אפשר לשפר. זה בא מתוך ההבנה ולא מתוך פקודות".
תן דוגמא
"דוגמא: קבוצת הנוער שלנו במחצית, אנחנו בפיגור 3:0, המאמן מושיב את השחקנים ושואל אותם: 'מה לא עשינו טוב?' והשחקנים מדברים, מצביעים על דברים: 'לא תקפנו כאן, זה לא בסדר'. המאמן שואל 'מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את זה?' יש דו שיח, ובסופו המאמן מסכם, וכולם מסכימים שצריך לעשות משהו אחר. אגב, אפשר לאמץ את השיטה גם לחיי הזוגיות, זה מאתגר אבל זה עובד מצוין".
רובינשטיין מספר שמתוך ניסיונו, הוא בחר את ליאור נחום, מאמן קבוצת הבנות, במיוחד לתפקידו. "בחרתי בו לפי תרבות הדיבור, האופי, דרך הדיבור החיובית. לכל גיל צריך מאמן מסוג אחר, וחשבתי שהאופי שלו מתאים לגיל הזה". נחום, תושב בנימינה, מאמן את הבנות בנוסף לכיתות נוספות ולחוגי בוגרים.
מה מיוחד באימון קבוצת כדורגל שמשחקות בה בנות?
"אנחנו משתדלים להתייחס אליהן כמו לבנים, והכללים הם אותם כללים, למרות שעושים הכול בהדרגה", מתאר נחום. "הן צריכות להגיע בזמן, לבוא עם הציוד והכדור וכל מה שצריך. חשוב מאוד שיבואו לאימונים. אני נותן להן קצת יותר חופשיות, כפי שאני עושה גם עם בנים בשנה ראשונה של אימונים. אני נהנה לעבוד איתן. בנות שונות מבנים בכך שחשוב להן יותר הסדר, להיות אחידות בהופעה. מאפיין אותן שהן מאוד מגובשות, מאוד חברות. רואים את זה בכל אימון. יש להן את הבדיחות שלהן, ההווי שלהן. חשוב שיבואו ליהנות, גם בקטע חברתי. בקבוצה משתתפות ילדות מבתי הספר אשכולות ואמירים, ילדה מבית הספר הדתי הנדיב, ובקרוב תצטרף גם ילדה מבית הספר המשלב בראשית".
קבוצת הבנות הספיקה השנה להשתתף עד כה בשני טורנירים, המתקיימים אחת לחודש. בטורניר הראשון השיגו תיקו מול יהוד, תוצאה יפה מאוד לטורניר ראשון, ובטורניר השני, שהתקיים לפני שבועיים ברמת גן, כבר השיגו ניצחון, מול שתי קבוצות מרעננה והפועל כפר סבא. "בטורניר הראשון הייתה התרגשות שיא", מספר נחום, "ובסופו של דבר, צריך לשחק כדורגל, והן עשו זאת יפה מאוד. הן ילדות שאוהבות את זה באמת, וגם מוכשרות ומשקיעות. יהיה טוב אם הן ימשיכו ביחד שנים קדימה, ואני בטוח שהן גם יצליחו".
חברת הקבוצה דניאלה זמיר, תלמידת כיתה ד' בבית ספר אשכולות, מספרת: "הצטרפתי לקבוצה לפני כשנתיים. חברה שלי, אלה, הציעה לי לבוא לשיעור ניסיון, באתי עם חברה נוספת, יערה, ושתינו הצטרפנו. כדורגל זה כיף. אני אוהבת את זה שלומדים דברים שונים. כיף להקפיץ כדור ולעשות עוד דברים. במשחק הראשון לא קלטנו שאנחנו שם, ובמשחק השני כבר הפנמנו את זה. אני מתכננת להישאר הרבה זמן בקבוצה. ההורים שלי אומרים שאם כיף לי, זה טוב".
זה בטח משפר את הכושר הגופני שלך
"כן, בשיעור ספורט הרבה יותר קל לי. ואם בשיעור הספורט אנחנו משחקים כדורגל, אני יותר טובה אפילו מהבנים בכיתה".
אמה של דניאלה, לילך זמיר, מספרת: "מאוד הפתיע אותי שדניאלה בחרה בכדורגל, אבל היא כבר שנה שניה בזה והיא ממש מחכה לזה וכל פעם מתרגשת מחדש. זה התחיל כתחביב, במשך שנה הן היו מעט בנות, וכשקמה הליגה השנה הצטרפו עוד בנות וזה נהיה עוד יותר מעניין וחווייתי. בנוסף לאימונים הרגילים שלוש פעמים בשבוע, לפעמים הבנות קובעות ביניהם לשחק לפני טורניר. דניאלה לא הייתה בחוגי ספורט עד כה, והכדורגל הוא שחיבר אותה לספורט. גם המודעות שלה לתזונה בריאה עלתה. זה לא עוד חוג כדורגל, המאמן רואה את היכולות של כל ילדה ומתנהל מתוך שיתוף איתנו, ההורים".
מיכל שילה, תלמידת כיתה ה' בבית ספר אשכולות, מספרת: "הצטרפתי לפני שנתיים וחצי. תמיד אהבתי לשחק כדורגל. שיחקתי עם אבא שלי בהתחלה, ואז נרשמתי לחוג. חיפשתי חוג כדורגל ושמעתי על הקבוצה בעצמי. לא היה לי איכפת אם יש בה בנים או בנות. כיף להצליח ולשחק עם בנות שאני אוהבת, ללמוד דברים חדשים, טכניקות חדשות. ההורים שלי באו לראות אותנו במשחק, ואבא שלי מאוד שמח".
אחיה של מיכל, דרור, תלמיד כיתה יא', משחק כדורגל גם הוא, כקפטן קבוצת הנוער של בנימינה גבעת עדה, שזכתה לפני שנתיים בפעם הראשונה באליפות הליגה, ואביה של מיכל, ששי שילה, שיחק בקבוצת הנוער במכבי תל אביב בנערותו. "מיכל התאהבה בעניין והשתלבה בקבוצה", מספר האב. "היא מאוד נהנית ומאוד מחוברת לזה, ואני נהנה וגאה לראות אותה משחקת".
במתנ"ס בנימינה גבעת עדה מספרים על הקמפיין: "כשמיגל, מנהל מועדון הכדורגל, סיפר בהתרגשות שלראשונה בבנימינה יש קבוצת ילדות שמשחקות בליגה, הבנו שקרה כאן משהו מיוחד. חיפשנו דרך לגרום להם להרגיש מיוחדות. בשלב ראשון פנינו לרות אלדד-זדנר, מנהלת המותג green queen שמסמלת מבחינתנו אומץ, סטייל וחלוציות, בבקשה שתאמץ את הקבוצה. חשבנו על פרויקט שיגרום לבנות להרגיש מיוחדות, מלכות, נבחרות. מתוך ניסיון של פרויקטים נוספים של דיוקנאות ומתוך הבנה שבחוויית הצילום יש משהו מאוד מעצים, יצאנו לצילום פורטרטים לבנות, בהן כל אחת עונדת על ראשה כתר, שהוא גם סמל המותג של green queen וגם סמל למי שהן: מלכות".
