מעצבת האופנה נורית פרלה מגבעת עדה גדלה במשפחה שחיה ונושמת אופנה. שתי אחיותיה הגדולות מעצבות אופנה ואמה הייתה התופרת של קיבוץ אפיקים במשך 60 שנה. אמנם בתחילת דרכה בחיים ניסתה פרלה להתרחק מהתחום, אבל בסופו של דבר הגנים והגורל עשו את שלהם.
כבר כילדה בילתה פרלה, 51, שעות רבות במתפרה של קיבוץ אפיקים. "כשהיו שואלים אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה, הייתי עונה: מעצבת אופנה. ביליתי שעות רבות עם אמא במתפרה, עם גירים וז'ורנלים. התפקיד שלי היה לחדד לאמא את גירי הסימון ובין לבין הייתי מעצבת לי כל מיני תלבושות. כילדים בקיבוץ היינו מקבלים בגדים מהמחסן. אני לא כל כך אהבתי אותם והייתי משנה, גוזרת או מאריכה כדי שיהיו לטעמי".
התשוקה לאופנה נמשכה גם בזמן השירות הצבאי. "תמיד הייתה לי משיכה לבגדים. כפקידת שלישות היו לי חמישה משפטים על הופעה לא תקנית כי בכל בסיס שאליו הייתי מגיעה קשרתי קשרים עם המחסנאי ותמיד הייתי מוצאת את המכנסיים מימי המנד"ט, המעיל מימי הפלמ"ח, ומרכיבה לעצמי תלבושת קצת אחרת. הימים שהייתי צריכה להיכנס למדים התקניים היו בשבילי סיוט".
לאחר השחרור החליטה פרלה לנסות כיוונים חדשים. "עד גיל 30 זנחתי את עניין התפירה. אחותי הבכורה, רבקה, כבר הייתה מעצבת אופנה וגם האחות האמצעית, אילנה, עסקה בתחום. הרגשתי שזה צפוף מדי שגם אני אעסוק באופנה, במיוחד מאחר שבתקופה מסוימת כולנו גרנו באזור תל אביב. בתקופה ההיא נהניתי ללבוש את העיצובים של אחיותיי ולא לעצב בעצמי".
הסיפור המלא יפורסם מחר ב: "כל זכרון".
