לפני מספר שבועות, בצהרי יום שישי, עברה אנג'לה חן במכוניתה באור עקיבא, כשלפתע שמעה יללת חתול בוקעת מאחד מפחי האשפה הגדולים. "עצרתי את המכונית, צללתי לתוך הפח והוצאתי את הזבל החוצה", היא משחזרת, "סביבי עמדו אנשים, שהסתכלו מה אני עושה כמו על הצגה, חבל שלא מכרתי כרטיסים. לקח זמן עד שהוצאתי את גור החתולים, מהפח אבל הצלחתי ועכשיו הוא כאן, אצלי.
בפעם אחרת, לפני כמה חודשים, טיפסתי על עץ כדי להוריד משם חתול שטיפס ולא הצליח לרדת. טיפסתי על העץ בשתי ידיים וכשירדתי החזקתי את החתול עם השיניים. האנשים שהיו שם הסתכלו עלי כמו על משוגעת, אבל לא אכפת לי, שיסתכלו ככה. עם משוגעים לא מתעסקים".
חדר לחתולים בלבד
חן, בת 48, גרושה ואם לתאומים בני 15 המתגוררת בחדרה נחשבת לאמא של החתולים והכלבים הנטושים בחדרה ומצילה חיות מאז שהיא זוכרת את עצמה. בביתה מתגוררים כ~50 חתולים ועוד חמישה כלבים. בלילות היא מאכילה חתולי רחוב ואף דואגת לעקר ולסרס חתולי רחוב, ובביתה הנראה יותר כמו מרפאה וטרינרית יש מעבר לשקי מזון לחתולים וכלבים וכלובים שבהם חתולים שעברו סירוס ועיקור אצל וטרינר המסייע בידה, גם אינפוזיות ותרופות שונות, שהיא נותנת לחתולי רחוב חולים הנקרים בדרכה. את החתולים שהיא לוכדת כדי לעקר ולסרס אצל הווטרינר, היא לוקחת לביתה להשגחה ואז משחררת בחזרה בשטח המחיה שלהם.
"אני פוחדת לצאת לרחוב, על אמת, כי תמיד אני חוזרת עם כלב או חתול. אנשים יודעים שאני מצילה בעלי חיים, אז גם קושרים לי כלבים לאוטו ומניחים לי כלבים ליד הדלת. השיא היה כשחניתי לא מזמן ליד הספרייה העירונית וכשחזרתי מצאתי כלב קשור לאוטו שלי. מעבר לזה גם זורקים לי חתולים וכלבים לתוך החצר ולא פעם דופקים לי בדלת באמצע הלילה. אז אני כבר לא שואלת מי ומה, אלא פותחת את הדלת ומושיטה את היד".
היא נולדה באוקראינה ועלתה עם אמה כשהייתה בת חמש. "אני מצילה חיות מילדות", היא אומרת, "מאז שאני זוכרת את עצמי גררתי הביתה כלבים, חתולים וכל מה שזז. גם אמא ככה, אז גדלתי בתוך זה. אין מצב שאין אצלי חתולים וכלבים, שאת חלקם אני מוסרת אחר כך לאימוץ. השיא הוא בימי הקיץ, כשברחובות מתרוצצות כלבות בהריון ויש לי בביצת 20 ואפילו 30 גורים".
הכתבה המורחבת מחר (שישי) ב"חדשות חדרה"
