fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

ד"ר סוס

בלב אזור התעשייה באור עקיבא פועלת חוות הסוסים של אלכס יעקובוב, שעוד בילדות החליט ללכת עם האהבה הזו עד הסוף ובבגרותו זכה חמש פעמים באליפות ישראל במירוצי סוסים
אלכס יעקובוב
יש לי את השקט הנפשי. אלכס יעקובוב (צילום שלומי גבאי)

החברים, המכרים והרוכבים, כל סביבתו הקרובה של אלכס יעקובוב מ"חוות הדקל" שבאור עקיבא, מכירים אותו בכינוי הלוחש לסוסים. אחרי שיחה איתו אפשר להבין מדוע הודבק לו הכינוי. "בהתנהגות שלי אני כמו סוס, עקשן, לוחם ודבק במטרות שלי. הסוס הוא חיה אצילית וככה גם אני. מגיל צעיר מאוד שאפתי להיות אלוף ישראל במרוצי סוסים וגם הייתי, חמש פעמים ברצף. הסוסים ממלאים אותי, הם החמצן שלי, יותר מכסף, ילדים או בחורות, מדובר בחיות על ארבע שהם החברים הכי טובים שלי ונאמנים יותר מאשר בני האדם".

יעקובוב, רווק ואב לשני ילדים בוגרים, הוא הבעלים של החווה כבר 35 שנים. "הדבר הראשון שראיתי כשיצאתי מבטן אמי היה סוסים", הוא אומר, "נולדתי בקווקז בחוות הסוסים של סבא שלי, שבה גדלו אמי ושמונת אחיה. מדובר בחווה של תשעה דונם, בין ההרים לבין הים, שלכל אחד מהם היה שם בית משלו. גרנו כמו חמולה, על שטח אדמה מגניב עם סוסים ופרות. טיפלתי בסוסים, האכלתי אותם, רכבתי ועזרתי בכל לסבא אברהם זכרו לברכה, שנפטר בדיוק לפני שעלינו לישראל, בשנת 1975".

אלכס יעקובוב
יש לי את השקט הנפשי. אלכס יעקובוב (צילום שלומי גבאי)

אספרסו ומגפי בוקרים
יעקובוב, שמסרב בעקשנות לגלות את גילו, מתגורר במקום מיוחד, מעורר קנאה, שנמצא בטבורו של אזור התעשייה. דרך עפר קטנה, כמעט מוסווית, מוליכה אל החווה בת השני דונמים, שבה הוא מגדל 16 סוסים ומסתתרת מאחורי שער ברזל. לו עצמו יש בחווה בית היאה לקאובוי מסוקס: שלושה חדרים ממוזגים ומקלחת, חיפויי בד בהדפסי נמר, מגפי רכיבה מאובקים עם דורבנות בפתח הבית, אבל בגלל שאחרי הכל הוא לא מתגורר במערב הפרוע, יש גם מכונת אספרסו צמודה. הוא עצמו נראה מחוספס, מקועקע לתלפיות כולל לא מעט פירסינגים. הוא נחוש ובטוח למרות שהגיע לישראל מארץ זרה, למרות הקשיים שעבר כילד.

"כשאמי, אחי הצעירים ממני ואני עלינו לישרא, הייתי בן תשע והרגשתי שלוקחים לי את האהבה הכי גדולה שלי: הסוסים. כילד היו לי הפרעות קשב וריכוז ואמא לא הצליחה להשתלט עלי. גרנו בשכונת אזורים בגבעת אולגה. כעבור חמישה חודשים אמא קנתה לי סוס וככה התחיל עניין החווה". כילד הוא העדיף לטפל בסוס מאשר ללכת לבית הספר. כשהיה בן 13 קנתה אמו את הבית באור עקיבא שבו היא מתגוררת עד היום. הוא עצמו עבד בנגרייה ובכסף שחסך מעבודתו רכש בכוחות עצמו שלושה סוסים נוספים. לבית הספר כבר לא הלך, במקום זה החל לבנות לעצמו חווה, בסמוך למקום שבו ממוקמת הנוכחית. בגיל 17 וחצי כבר היתה לו חוות סוסים בשכונת בן גוריון, סמוך לבית העלמין. חצי שנה אחר כך התגייס לחיל האוויר, וכעבור שנתיים וחצי השתחרר על סעיף של אי התאמה. לדבריו, "הצבא פשוט לא הסתדר לי עם הסוסים".

שלוש שנים אחרי השחרור, בשנת 1990, התמקם בחווה שבה הוא מתגורר ביחד עם הסוסים שלו עד היום. בינתיים מספר הסוסים גדל. יש לו שם סוגים שונים של סוסים, חלקם משמשים לעבודה, חלקם לטיולים, חלקם משמשים ללימוד רכיבה, את רובם ייבא מארצות הברית. הוא עצמו למד רכיבה במכון וינגייט ומשמש גם מדריך לרכיבה טיפולית.

על המסלול

אלכס יעקובוב
"סוס זו חיה טובה". אלכס יעקובוב (צילום: שלומי גבאי)

עד לפני כעשר שנים השתתף יעקובוב במרוצי סוסים ואף זכה באליפויות ישראל. "לפני עשר שנים סגרה אגודת הספורט את ההיפודרומים ולא אפשרה שמרוצי הסוסים בישראל יהיו חוקיים וחבל. רכבתי במרוצים מאז גיל 13", הוא אומר. "אף אחד לא לימד אותי איך לאמן סוס המשתתף במרוצים, אני לימדתי את עצמי. קמתי כל בוקר, יצאתי עם הסוס שלי, דון טיטו, למסלול האימונים ואימנתי אותו במשך שעה. להכין סוס למרוץ זה תהליך של שנה. צריך לבנות לו את כוח השרירים ואת סיבולת הלב~ריאה. הולכים איתו במקצבים שונים, דוהרים, ככה כל יום".

בשנים 1982 עד 1995, כשהשתתף במרוצי סוסים, השיל 30 ק"ג ממשקלו. "רוכבי המרוצים חייבים להיות רזים, כדי שהסוס יישא אותם בלי בעיה", הוא מסביר. הוא אהב את המירוצים, אבל כשנסגר הענף, הפך את החווה למקום ללימודי רכיבה, העלה בחזרה את הקילוגרמים שהוריד ומאז הוא בעיקר מלמד ומאלף סוסים שישה ימים בשבוע. את השבתות הוא מקדיש בעיקר לעצמו.

"בשבתות אני מכבה את הנייד, נכנס לג'יפ שלי, אליו מחובר קרון עבור הסוס, בכל פעם אני לוקח איתי סוס אחר, מחנה איפה שמתחשק לי ורוכב כמה שעות טובות, בעיקר בצפון, שאותו ואת הנחלים שבו אני מאוד אוהב. אני גם חולה על הים, אז יוצא לא פעם שאני רוכב על קו החוף. בשבת האחרונה, למשל, רכבתי מקיסריה ועד חוף עתלית והגעתי בחזרה בשקיעה. היה מדהים. ככה אני נושם אוויר וממלא מחדש את המצברים".

בבית הספר לרכיבה, הוא עובד לבד ומלמד רכיבה מערבית בשני סגנונות: "ריינינג" – דוהרים על הסוס במהירות עד שהוא גולש לעצירה על רגליו האחוריות, ו"קטינג" -סגנון הרכיבה שבאמצעותו מפריד הסוס את העגל מעדר העגלים ולא חוסם אותו. "שני הסגנונות האלה מצריכים רמת אילוף גבוהה ולכן אני אוהב אותם", הוא מסביר, "את התלמידים המעוניינים בכך, אני מכשיר לרמה של רכיבה בתחרויות ארציות החל מגיל שמונה ולעולם לא מאוחר מדי כדי להשתתף בהן. אפשר להתחיל ללמוד לרכב גם בגיל מבוגר ועדיין להגיע להישגים".

הכתבה המורחבת ב"חדשות חדרה"

 

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות