אחרי כמה שבועות ללא תזוזה, שתי החתמות משמעותיות עוזרות לסגל של הפועל חיפה לקבל צורה ברורה יותר. החזרה של עאהד עזאם וההצטרפות של תומר סוויסה ישדרגו את האדומים בעמדות בהן נחוץ שדרוג, נכון לאמצע השבוע הם בקלות שני השחקנים הבכירים שהגיע להפועל חיפה הקיץ. אך לפני השחקנים, הגיעה עוד דמות משמעותית למועדון: מאמן הכושר רון ציבלין. כמו במקרה של עזאם וסוויסה, אין כל בעיה עם המינוי, יש בעיה עם העיתוי.
ציבלין חתם מספר ימים לאחר שהפועל חיפה כבר החלה להתאמן, מה שאומר שקבוצת ליגת העל החלה את אימוניה לקראת העונה ללא מאמן כושר. זה לא משהו שאמור לקרות ברמות האלה. קצת עצוב שצריך להדגיש את המובן מאליו: בשבועות הראשונים של האימונים החשיבות של אימוני הכושר גבוהה במיוחד, החזרה של השחקנים לכושר משחק לאחר פגרה צריכה להיעשות בקצב הנכון ועל ידי איש מקצוע המתמחה בכך. הזלזול שהפועל חיפה הפגינה השבוע בהשהיית ההחלטה לגבי מאמן הכושר עד לכמעט שבוע לאחר פתיחת האימונים זו חוסר מקצוענות בסיסית מאוד.
הסיטואציה המוזרה עם מאמן הכושר מדגישה גם את מה שקורה עם חלק גדול מדי מהשחקנים. כאשר שחקן חותם בקבוצה שבוע אחרי פתיחת האימונים במקום שבוע לפני, הוא מתחיל את העונה עם פער. כאשר הסגל זקוק לפחות לעוד שני שחקנים משמעותיים, זה אומר שהשחקנים שיגיעו יתחילו גם הם את העונה עם פער. כאשר שחקני בית שאמורים לקחת חלק ברוטציה מחרימים את האימונים בגלל רצון לקבל חוזה גבוה יותר, הם יחזרו להתאמן במצב לא אידאלי. וזה לא נגמר בשאלה מתי שחקן מתחיל להתאמן.
כאשר שחקן זר לא מרוצה מתנאי המגורים שקיבל, יהיה לו קשה יותר לתפקד. כאשר שחקן מאוכזב מהחוזה עליו חתם, לא תמיד תהיה לו מוטיבציה להיות בשיאו.
כאשר מגרש האימונים גרוע, האימונים פחות טובים. הפערים הקטנים והבעיות הקטנות בתחילת העונה נגררים, הם יכולים לעשות את ההבדל בין היכולת של שחקני הקבוצה לשחקנים ברמה דומה מקבוצות אחרות שהתנאים שלהם טובים יותר. אנחנו נוטים לשכוח את הדברים האלה כאשר העונה מתקדמת. כאשר מתייחסים לקבוצה במהלך העונה נוטים לדבר על שחקנים מאכזבים, שיטה שלא עובדת וכדומה. קל לשכוח שחלק מהשחקנים המאכזבים התחילו להיכנס לכושר משחק ולהכיר את שיטת המשחק באיחור של שבוע, שבועיים ואפילו יותר.
