כשמוחמד ג'עברי, בן 18 מחברון, התבשר שעבר את כל מבחני הבגרות שלו וסיים את לימודי התיכון, הוא עשה מה שכל בני גילו היו עושים – יצא לחגוג. אולם החגיגות הסתיימו במהירות באסון. יחד עם חבריו, נסע ג'עברי ברחובות העיר, כשפלג גופו העליון מחוץ לחלון הרכב. באחד הסיבובים שעשה נהג הרכב, נמחץ הנער בין הרכב לקיר אחד הבתים והובהל לביה"ח בחברון, כשמצבו מוגדר קשה.
בביה"ח נכנס ג'עברי לניתוח דחוף, כדי לטפל בפציעות הפנימיות הרבות מהן הוא סובל. לאחר שהרופאים הצליחו לייצב את מצבו, הועבר ג'עברי למחלקת טיפול נמרץ בביה"ח אוגוסטה ויקטוריה במזרח ירושלים, כשהוא מורדם ומונשם במשך כמה ימים. ג'עברי הצליח להיגמל מההנשמה והחל להתאושש, אך זמן קצר לאחר מכן חלה שוב הידרדרות במצבו. מבדיקת הצוות הרפואי עלה כי בעקבות פגיעות התאונה, שתי ריאותיו של הנער ניזוקו משמעותית ולא ניתן היה להנשים אותו שוב. במקביל מצבו הלך והדרדר, אך אפשרויות הטיפול בו היו מוגבלות.
בשלב זה החליט ד"ר עבד אל־ראוף בייה, מנהל מחלקת ט.נ באוגוסטה ויקטוריה ליצור קשר עם ד"ר צבי אדלר, רופא בכיר במחלקת ניתוחי לב ברמב"ם. כמה שבועות לפני כן, הגיע צוות רמב"ם לבית החולים בירושלים, כדי לחבר מטופל שהיה מאושפז שם למכשיר ה"אקמו" (ECMO), המסוגל לתמוך בתפקודי הלב והריאות לפרק זמן של כמה ימים, ולאפשר למטופל להתאושש. בעקבות הניסיון הזה, ד"ר בייה חשב כי ה"אקמו" יוכל להעניק גם לנער בן ה-18 את הסיכוי שהוא זקוק לו.
