רבקה לידסטן (22) החליטה לעזוב את חייה הנוחים בשוודיה ולהתגייס לצה"ל. לאחר חבלי לידה קשים בישראל, בחרה להתגייס כלוחמת והיא משרתת ביחידת קרק"ל, בסמוך לגבול מצרים. עברית? שפה קשה הרבה יותר משוודית. אבל העיקר שהאהבה פורחת. לידסטן נמצאת זוגיות עם חברה תושב קרית ביאליק והיא מתגוררת עימו בבית הוריו. יש לה חבר והיא מתגוררת עמו בבית הוריו. "אולי אקח אותו איתי לשוודיה", היא אומרת.
ההיסטוריה של מדינת ישראל לא פסחה גם על משפחתה של לידסטין. לאחר מלחמת העולם השנייה, מחצית מבני משפחתה עלו לישראל, אבל החצי השני, והוריה ביניהם, התמקמו בשטוקהולם. מאז הייתה בת 6, הגיעה לינדסטן מדי קיץ לישראל ובילתה את חופשות הקיץ אצל בני משפחתה. היא סיימה את הלימודים בשוודיה בגיל 19 ולמדה לימודי אופנה באוניברסיטה במשך שנה, אחריו לקחה קורסים באיפור ועיצוב שיער. אחרי שמיצתה את לימודי היופי, הבינה שהיא רוצה להתגייס לצה"ל.
"כשהייתי בת 14 התחלתי לחשוב על לשרת בצה"ל", היא אומרת. "הצבא בישראל הוא חלק מהעם, חלק מהאנשים ואני חשבתי שאם ארצה לגור פה, הדרך הטובה ביותר להכיר את החברה הישראלית היא להצטרף לצבא, כי זה משהו שכולם עושים. רציתי ללמוד עברית, למרות שזה עדיין לא קרה, ואמרתי לעצמי שבצבא אלמד הכי טוב. כמובן שיכולתי ללמוד באוניברסיטה או לגור בקיבוץ, אבל זה לא אותו הדבר, ידעתי שבצבא אהיה חייבת ללמוד לדבר, כדי לתקשר עם כולם".
חיפוש באינטרנט גילה לה שנשים יכולות להתגייס לצבא עד גיל 21 ולינדסטן הבינה שאם היא רוצה להתגייס, אין זמן טוב יותר מהווה. היא יצרה קשר עם תכנית מחל, תכנית שעוזרת ליהודים המתגוררים מחוץ למדינת ישראל ורוצים להגיע ולהתגייס לצבא. אחרי שהוכיחה שהיא יהודייה, הארגון סייע להוציא ויזה ולקבל צו ראשון.
"ההורים שלי מאוד מבוגרים, אמא שלי הייתה בת 42 שנולדתי ואני בת יחידה", מספרת לינדסטן באנגלית מתובלת בעברית. "אמא שלי תמיד תמכה בכל מה שרציתי לעשות. כשאמרתי שאני הולכת לצבא היא אמרה: 'בסדר'. אבא שלי, מצד שני, הוא פולני שגדל במשפחה שמרנית ומגוננת, שם הנשים צריכות להיות עדינות. אני לא הייתי כזו ילדה עדינה, שיחקתי כדורגל, שחיתי ועשיתי הרבה דברים משוגעים, בזמן שאבא שלי רצה שאשיר, אנגן בפסנתר, זו הייתה הבת האידאלית בשבילו. הוא רצה שאהיה עורכת דין או דוקטור ואני הלכתי לבית הספר לאיפור. כשאמרתי לו שאני מתגייסת לצבא הוא אמר לי פשוט לא. אני יודעת שהיום הוא מאוד גאה בי, למרות שכל הזמן הוא שולח לי אימיילים, בהם הוא כותב שאני צריכה לחזור לשוודיה וללמוד. אני יודעת שהוא גאה בי, למרות שהוא לא אומר את זה, הוא רק רוצה את הטוב בשבילי".
הכתבה המורחבת בסופ"ש ב"הד הקריות"
