זה הסיפור של ג'ינגי ונמנם, שניהם מקרית אתא. ב-73' הם היו חיילים בני 21 ששירתו בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל המונצח במלחמת יום הכיפורים. שנים של חברות ארוכה, שהתחילה משני חיילים צעירים שראו את המוות בעיניים. בינתיים הם התבגרו, עברו להתגורר בגבעת טל, במרחק של רחוב אחד זה מזה.
ביום שלישי הם נסעו לסגור מעגל, 40 שנה אחרי המלחמה ההיא. יום קודם הם ארזו תיק קטן, רגע לפני המסע ברמת הגולן שהציף לא מעט זיכרונות. הם הגיעו למוצבים שבהם לחמו, ביקרו בבסיסים, דיברו לא מעט ביניהם וסיימו את היום הטעון במפגש לוחמים של גדוד 50 ברמת הגולן, עם המפקד אלוף במיל' יורם יאיר (יה-יה).
ברקוביץ' ומלכה הכירו מספר חודשים לפני המלחמה בגרעין נחשונים והפכו לחברים טובים. ישנו באותו אוהל, אכלו יחד. כאשר פרצה המלחמה הם היו במוצב נחל גולן בדרום רמת הגולן. אולם אז מלכה הועבר לדרום וברקוביץ' המשיך בלחימה מול הסורים. לאחר מספר ימים הם נפגשו שוב.
ברקוביץ' המא"גיסט לחם בתעלת סואץ ומלכה היה לצידו. באחת הפעמים התפוצץ טיל סמוך לשניהם, הם ניצלו ושם קשרו את גורלם זה בזה. "יש הרהורים ופרפרים בבטן, זה אפילו קצת כואב בגב, זה מפגש שיחדד את המציאות 40 שנה אחרי המלחמה", הסביר ברקוביץ', "בתור חייל, במיוחד חייל צעיר בסדיר, אתה מסתכל על הרגע, על הסיטואציה. גדוד 50 היה ייחודי באותו הזמן, הוא השתייך לחטיבת הצנחנים. המלחמה החלה פתאום, אחרי שגדלנו על מיתוסים ועל מורשת קרב. זה היכה בנו. אני זוכר שנסוגנו לצורך היערכות מחדש, עד שהמצב היה קשה ולא היינו מסוגלים לעמוד מול הירי הסורי. היה שלב שהתכנסנו בתוך עצמנו, ספגנו אש ונשארנו חסרי אונים. פתאום בשבת אחת יפה, ובאזור הכי מדהים במדינה, מתנהלת מלחמה. היה בלבול, היו הרבה רסיסי מידע, שריונרים נפגעו".
הסיפור המלא יתפרסם היום (13.9) בעיתון "הד הקריות"
