עם כל הלב

כדורעף נשים / אופיר לוי

בעוד כשלושה חודשים, אולי ארבעה (תלוי בפלייאוף ובמשחקי הגביע) תסתיים ליגת העל לנשים בכדורעף. מבחינתה של קפטנית עירוני קראית אתא, ליבי חיים, זו אמרוה להיות העונה האחרונה שלה כשחקנית. 18 שנים של קריירה מזהירה בארבע הקבוצות הגדולות בליגה, מאז תחילת המילניום, לא הולכות ברגל. תוסיפו לכך 12 תארי אליפות ועוד שמונה גביעים ותבינו איזו קריירה עשתה ליבי, מלאת החיים, שסימן ההיכר שלה הוא החיוך. היא בחורה אינטיליגנטית ופקחית, מנהיגה וווינרית בנשמה.

ליבי (32), מתגוררת בהוד השרון, סטטיסטיקאית ומהנדסת תהליך, בעלת תואר ראשון בסטטיסטיקה וייעוץ חינוכי, ותואר שני במנהל עסקים. "התחלתי לשחק כדורעף בגיל 14", מספרת ליבי ומדגישה כי היא גדלה במשפחה ספורטיבית, אבל את הקרדיט להיותה שחקנית כדורעף היא נותנת למורה לחינוך גופני, טובה קגן, אשתו של אושיית הכדורעף, קפטן נבחרת ישראל, זאב קגן. "היא רצתה שאצטרף לכיתת ספורט, ואני לא רציתי בהתחלה. בכיתה ח' הלכתי לאימונים אחר צהריים, בגיל 15 השתכנעתי כבר שאני בעניין ומשם הכל היסטוריה".

מאותו רגע ליבי לא עזבה את המגרש. היא התחילה לשחק בהפועל קריית אתא עד גיל 20, משם החלה במסע בין ארבע הקבוצות הגדולות של הכדורעף הישראלי ב-15 השנים האחרונות, מעל כולן כמובן – עירוני קרית אתא. תחילה ברעננה. אחרי עונה חזרה לקרית אתא ושיחקה במשך ארבע שנים רצופות בקדנציה זו. בהמשך עברה לשחק עונה אחת בנווה שאנן חיפה. לאחר מכן חזרה לרעננה לארבע שנים, שוב חזרה לאתא לקדנציה שלישית ואז הצטרפה לעונה אחת להפועל כפר סבא. לפני שנתיים חזרה ליבי הביתה לקדנציה רביעית, ככל הנראה לעונת פרישה. ליבי משחקת לרוב כמגישה/מוסרת, היו שנים ששיחקה כמצליבה למוסרת. והיא מספרת בגאווה: "חוץ מחיפה בכל קבוצה לקחתי את כל התארים". לא בדקנו, אבל עושה רושם שליבי היא השחקנית הישראלית הכי מעוטרת בכדורעף הנשים.

אני יודע שבקיץ האחרון הנהלת עירוני קרית אתא, ובעיקר מאמן הקבוצה ישראל אשר, עשו שמיניות כדי לשכנע אותך להישאר עוד עונה. לא רצית, בסוף הסכמת. למה?

"כי רציתי לעשות עוד עונה מסכמת את הקריירה, סוג של סגירת מעגל באתא. שמחתי שזה יצא לפועל עם ישראל שהוא חלק מרכזי בהחלטה, עשיתי שיקולים והגענו להסכמה על זה שקצת אוריד בפעילות וזו הסכמה הדדית. אחרי שהגענו להסכמה הבנתי שמאוד רוצים שאשאר וזה נתן לי פוש להבין שאני רוצה להמשיך עוד עונה".

משמע, זו עונת הפרישה שלך, את שלמה עם ההחלטה?

"אני לא אוהבת את המשפט שאומרים אבל כן, אני שלמה עם ההחלטה, עונה אחרונה כשחקנית. לא שוללת את האפשרות להישאר במעטפת אבל כשחקנית סיימתי".

ספרי את סדר היום שלך, בימים שאת מתאמנת בקרית אתא.

"אני קמה בשש בבוקר, שש וחצי יוצאת לעבודה, לוקח לי שעה להגיע לירושלים. אני נמצאת עד חמש. בשש מגיעה נקודת האיסוף עם המאמן, בשמונה אימון באתא עד עשר, עשר וחצי אני יוצאת הביתה ומגיעה בחצות".

כמה פעמים בשבוע זה קורה? בדקת כמה הקילומטרים את עושה ביום כזה?

"יומיים בשבוע פלוס משחק ביום שישי בשלב הזה. בשלבים מתקדמים יש שני משחקים בשבוע אז כבר הנוכחות שלי יותר הדרגתית. האמת שלא מדדתי, בערך 350 קילומטר ביום. כמו לנסוע לאילת מהבית".

הרבה תשוקה לענף

זה נשמע מטורף, איך את מצליחה לעמוד בזה?

"אני בחורה חזקה (צוחקת). הרבה כח רצון, הרבה תשוקה לענף, גם בימים שאני לא מתאמנת אני תמיד מעודכנת. עצם היותי קפטנית, אני תמיד מעורבת בהרבה דברים מעבר לפן המקצועי. שיחות עם חבריי לצוות, שזה מעבר לנסיעות. זה מבחינתי להיות קפטן, הרבה מעבר להתאמן. אני בשלב שיש שחקניות צעירות וטובות ממני, אני יכולה לתרום את הניסיון, ידע והסובלנות שלי. ההשקעה שלי בקבוצה היא הרבה מעבר להגעה לאימון".

שיחקת כמה קדנציות בקרית אתא, עושה רושם שהקבוצה הנוכחית היא אחת המגובשות יותר, אבל מקצועית לא משהו. מסכימה?

"שיחקתי ארבע קדנציות, ולא, אני לא מסכימה. אני מסכימה שהקבוצה מאוד מגובשת, היא נראית שונה מקבוצות העבר שהיו, המרקם הקבוצתי שונה. לא מסכימה לגבי המקצועית. קבוצות מסביב מתחזקות משנה לשנה, לא הייתה בעבר כזו תחרות, אתא תמיד הייתה מעל הליגה. השנה ובשנים האחרונות, כפר סבא מתחזקת, מכבי חיפה מאוד חזקה וזה הופך להיות הרבה יותר מאתגר להיות טובות כל הזמן. המתחרות הן לא פרייריות ועובדות לא פחות קשה מאתנו".

תארים זו לא מילה גסה

הנהלת המועדון והמאמן כיוונו בקיץ לתארים, לפחות אחד. את מאמינה שאפשרי?

"כן, אני עד שהשופט לא שורק לסיום אני מאמינה. אנחנו מתעסקים בקבוצות נשים שזה אומר הרבה מלכתחילה. לאחרונה גם קבלנו חיזוק מקצועי (שתי שחקניות בכירות – מורן צור וג'יזלה רודריגז – א.ל) מקווה שיוכיח את עצמו. בכל אופן, תארים זו לא מילה גסה, תמיד אשמח לעוד, אבל אל תבקש ממני להמר מה יהיה בסוף העונה, כי אני לא מהמרת".

שתי הקבוצות הבכירות בענף היום הן הדאבליסטית מכבי חיפה והפועל כפר סבא, בשתיהן משחקות מספר שחקניות שהובילו את קרית אתא בעבר לתארים, למשל: אדוה זינובר ואניה ויליקי. זה מה שעושה את ההבדל?

"לא, לא בהכרח. אדוה היא ליברו הכי טובה שהייתה פה אי פעם נכון, אניה הייתה עונה אחת או שתיים. בשורה התחתונה שתיהן מצוינות,  מאוד חזקות, אבל אני לא יודעת אם רק הן אלה שעושות את ההבדל, כל אחת היא עוד אחת מהפאזל. לחיפה וכפר סבא יש זרות וישראליות מצוינות גם כן. יש להן סגלים חזקים, לא הייתי אומרת שהכל נופל רק עליהן. אדווה הייתה צריכה להמשיך באתא וחבל לי ברמה האישית שהיא לא לידי עכשיו. למרות שהליברו הנוכחית שלנו דנה משיח היא ילדה מוכשרת ומדהימה והרבה זמן לא נתקלתי בכזה כישרון".

נגד חדרה נאבקנו עם עצמנו

אחרי התבוסה הביתית לחדרה/עמק חפר ספק אם יש סיכוי לקחת תואר. מה קרה במשחק הזה?

"הלוואי והייתי יודעת, שום דבר לא התחבר, נאבקנו עם עצמנו. מצד שני חדרה שחקו ממש יפה, לא שיחקנו נגד קבוצה חלשה, צריך להתאמץ יותר, אחרת אתה מפסיד".

ישראל אשר טוען שהמשקל הסגולי של שלוש הזרות החדשות גבוה יותר משלוש הזרות של העונה שעברה, מסכימה?

"לא, אני לא מסכימה".

את כנראה צודקת, כי הקבוצה של העונה שעברה הצליחה יותר. מה הסיבה שהקבוצה העונה פחות טובה?

"אני לא חושבת שהשנה הקבוצה פחות טובה, כל קבוצה צריכה בתורה להעלות את הרף. נכון, לא העלנו אבל גם לא הורדנו את הרף. בוא נחכה ונספור את הכסף במדרגות".

כקפטנית הקבוצה אחד התפקידים שלך הוא לעזור לצעירות להתקדם, ללכד את הקבוצה. איך זה הולך?

"אני מקווה שהקבוצה מרגישה את זה ושזה עובד בצורה טובה, זו תחושה של המאמן והשחקניות שצריכים לענות לך, לא אני".

בהנחה שתעמדי במילה שלך ותפרשי ממשחק בתום העונה, זה אומר שתתנתקי מהענף, או שיש לך תכניות להמשיך להיות בתוך המערכת בתפקיד אחר.

"אני לא חושבת שאי פעם אתנתק מהענף, הוא בלתי נפרד ממי שאני ומה שאני. אני פורשת ממקום שאני לא בטוחה שאני יכולה לתרום את הגוף שלי למשחק, אבל אני יכולה לעזור בכל הקשור מסביבי. לא הייתי רוצה לשבת לראות משחקים רק בטלוויזיה. אבל עזוב, אני עדיין משחקת, מה יקרה נדבר בעונה הבאה".