כשהיה בן 16, איבד מאור בן שלוש את אביו שנפטר בפתאומיות, אך הספיק, לדבריו, להשאיר לו צוואה. בן שלוש (26), סטודנט לתקשורת חזותית במכללת שנקר, עמל במהלך הסמסטר האחרון על יצירתו של הספר "קנאביוגרפיה" – מגדיר זני הקנאביס העברי, הראשון מסוגו עד כה, המיועד לקהל הישראלי, בדגש על אוכלוסיית החולים.
בן שלוש נולד בקרית אתא. עד שנולד, היה אביו ימאי רוב חייו והתגורר וגר באפריקה הרבה שנים. "אחי ואחותי חוו אותו כימאי שלא נמצא הרבה בארץ", הוא מספר, "אבל כשנולדתי, אבא שלי חזר לעבוד בארץ, כי 'מאור נולד'. לכן החיבור שלי ושלו היה מאוד חזק. אבא שלי אהב טבע, גידל אותי עם הנשיונל ג'יאוגרפיק ותמיד בגינה. גידלנו צמחים שיש להם יתרונות, גם צמחי נוי אבל גם קקטוסים. אבא הסביר לי על הרמב"ם, יהודי שחקר את כל הצמחים ותמיד הורי לימדו אותי שאיגרת הרמב"ם, היא משהו שאתה קורא ונרגע, מפנים את הדברים".
הוא מספר שהיה ילד בעייתי, קיצוני, אבל את זה הוא מבין רק היום. מותו של אביו, שהיה הנפש הקרובה אליו שינה אותו באחת. "קיבלתי כאפה והייתי צריך להתמודד עם מציאות אחרת. זה לגיטימי, הרבה אנשים חווים דברים כאלה, אבל אבא שלי השאיר לי נבואה, פעמיים לפני שנפטר. נכנסתי הביתה וראיתי שתיל קטן של קנאביס על השולחן. אבא צעק לי: 'ראית מה הבאתי לך?'. לא התעניינתי בקנאביס באותה תקופה, הייתי בור בכל מה שקשור לנושא ושנאתי סמים. לאט-לאט נכנסתי לעולם הרגאיי, עשיתי ראסטות. כך גיליתי את הקנאביס".
הפעם השנייה בה קיבל בן שלוש סוג של צוואה מאביו, קרתה רק שבועיים לפני שנפטר. "יצאנו כל בוקר לשתות בגינה. יום אחד ישבנו עם תה ופתאום הוא מצביע על קבוצה של צמחים ושואל: 'זה קנאביס?'. הייתה שם קבוצת שתילים, אולי עשרה, שלא ידענו איך הגיעו לשם. הצמחים גדלו ואחרי שבועיים אבא שלי נפטר. באותו היום הייתי בירושלים בהרצאה על רגאי וקיבלתי ווייב שמשהו רע קרה. ברכבת בדרך חזור, צלצלו אמרו לי להגיע לבית החולים.
"אחרי שאבא נפטר, היינו צריכים להוציא את הצמחים כי ידענו שיגיעו הרבה אנשים לשבעה. אחרי 10 שנים של מחשבות, הבנתי שזה גדול יותר ממה שחשבתי, לא סתם אני אוהב את הצמח הזה, ולכן המשכתי לעשן אותו גם בתקופות הכי קשות שלי, בהן הייתי בתחתית".
הסיפור המלא יפורסם מחר ב: "הד הקריות".
