זה כמה שבועות שבחדר השינה של ורד ואמיל דן מקרית אתא צצות מדי פעם כמה צרעות. "אשתי כל פעם אמרה לי שהיא מוצאת צרעה אחת או שתיים, ואמרתי לה שאולי הן נכנסות לחפש צל, חם להן, אבל זה הלך והתגבר, ובשבת החלטתי לעלות לגג לראות מה קורה".
דן עלה אל גג הבית וראה כמה צרעות. "החלטתי לתצפת עליהן ולפתע ראיתי שהן נכנסות לתוך חור. הלכתי להסתכל ואמרתי לעצמי שמשם הן בטח נכנסות לחדר השינה שלנו", הוא מספר.
בינתיים, החליט דן לרסס את החור בספריי נגד חרקים, אלא שאז הצרעות החלו להיות עצבניות. "קראתי באינטרנט שאסור לעצבן צרעות, אז לבשתי בגדים ארוכים, מסכה, כובע וכפפות, ואמרתי לעצמי שעברתי בחיים דברים יותר גרועים. ביד אחת החזקתי את הספריי ועם היד השנייה הכנתי מלט. כמה פעמים רצתי לכיוון החור, הרבצתי שפכטל של מלט ורצתי בחזרה, כשהצרעות מאחוריי ואני מרסס אותן. סתמתי את החור וחשבתי לעצמי שזהו".
אחרי כמה דקות, הבחין דן בשתי צרעות יוצאות מעליית הקיר (האינטרסול) בחדר השינה. "פתחתי את האינטרסול והיה חשוך. הארתי עם הטלפון ופתאום אני רואה משהו משתלשל מהתקרה. סגרתי מהר את התריס, ואשתי לא הבינה מה קרה. אמרתי לה שאני רואה קונוס בגודל של 30 ס"מ משתלשל מהתקרה למטה ומלא צרעות וביצים. הבנתי שאנחנו בחדר השינה ישנים עם קן צרעות".
דן החליט לאטום את עליית הקיר עם ניילון ודבק, כמו שאטמו את הפתחים במלחמת המפרץ. "במשך ארבעה ימים שמענו זמזומים, כי הצרעות חיפשו דרך לצאת", הוא מספר, "כשנגמרו הזמזומים, פתחתי את התריס ובאומץ רב ריססתי לתוך הכוורת. אלפי צרעות נפלו מהכוורת. פחדתי שכל הנחיל ייצא אל תוך הבית, אז סגרתי שוב את האינטרסול. אתמול, יום אחרי, לקחתי מסור גדול וניתקתי את הכוורת מהתקרה. הוצאתי אותה, כשכל הצרעות מתות.
"זה ממש לא אמיתי מה שמצאתי. כנראה שהצרעות היו שם במשך תקופה ארוכה. למזלנו, מצאתי אותן. זה מסוכן מאוד לישון מטר אחד מכוורת כזו ענקית. חיפשתי באינטרנט תמונות של קן צרעות ולא מצאתי תמונה המתקרבת לגודל הכוורת שמצאנו בחדר השינה".
