את השנה החדשה פתחו בני משפחת שגיא מקרית אתא בעצב רב וכאב גדול. על שולחן החג בערב ראש השנה עמד כמנהג החג תפוח בדבש, אבל אף אחד לא העז לטעום או לברך לשנה מתוקה. גם להסב לשולחן לא הצליחו. שעתיים ישבו בני המשפחה ובכו, לא הסכימו לשבת סביב השולחן. "גם יום כיפור לא יהיה כמו שהיה", הם אומרים, "שום דבר לא יחזור".
עיניים מעל הקבר
בית משפחת שגיא, יום שלישי השבוע, חודשיים בדיוק מאז נהרג סמל ארז שגיא. בכניסה לבית תלוי דגל ישראל. בסלון יושבים ההורים עדנה ואילן שגיא, בני 50, שאיבדו את היקר מכל, את בנם הבכור, שנפל במבצע "צוק איתן" כשהוא רק בן 19. גם אחיותיו של ארז – שי, בת 15 ונועם בת 17 -מתכנסות בסלון הבית, יחד עם הדודה גילה וחבר הילדות משה שנמצא ברגילה. מאז מותו של ארז חבריו הפכו לבני בית. הם מגיעים בימי שישי, מתקשרים, מנסים לשמור על קשר. בחדר שקט ועצב. על הקיר תלויות תמונות של ארז. התמונה שפורסמה בכל כלי התקשורת ותמונה נוספת כחייל בתרגיל צבאי. בשתי התמונות בולטות עיניים תכולות וחיוך. "בלכתך נותרו תהומות של עיניים כחולות וחיוך של ילד", נכתב על קברו ומעל הקבר הוצב מיצג של זוג עיניים כחולות שבוהקות לכל עבר בבית העלמין הצבאי בחיפה כשהחשיכה יורדת.
"אנחנו מתעוררים בבוקר, בוכים שעתיים, אני הולכת לעבודה ואז לבקר את ארז
שלי בכל יום. יש לי ילד שאני רואה אותו כל יום וחוזרת הביתה. זה כמו
להיות בן אדם חי-מת. אני עדיין מחכה שמשהו ייגע בי ויוציא אותי מהסיוט
שאני חיה בו. קשה לי לראות שהעולם ממשיך בחוץ"הכתבה המלאה תפורסם מחר ב"הד הקריות"
