אחרי שנים כאוהדים כדורגל מושבעים של קבוצת הכדורגל מכבי חיפה, החליטו רפאל קבסה וניר צוקרמן להרים את הכפפה. השניים העלו יוזמה לפתוח בקריות מכללה לתקשורת ספורט הראשונה בצפון. בדרך מהיציע פגש לא פעם כל אחד מהם כרטיסים צהובים, אבל בסופו של דבר הם הצליחו להביא לצפון את גדולי השדרנים בישראל שילמדו את הדור הצעיר איך משדרים ספורט.
מחר ב"הד הקריות":
"עבדתי בתחום שאני הכי אוהב כארבע שנים, עד שנולדה בתי הראשונה ורציתי לעשות יותר כסף. ידעתי שאני נשאר בתחום התקשורת ופתחתי משרד יחסי ציבור וטלוויזיה לגופים גדולים. עדיין שידרתי לפעמים את כל מה שקשור למכבי חיפה. במקביל הייתי יועץ תקשורת של מכבי חיפה בכדורסל עם עדי סרדס, השותף שלי במשרד יחסי ציבור".
הסיפור של קבסה יכול היה בקלות להפוך לתסריט של סרט ישראלי מרתק. הוא רק בן 33, גרוש ואב לשתי בנות, מתגורר בקרית ביאליק. הוא נולד בשווייץ להורים ילידי מרוקו, שהעדיפו לעשות עלייה לשוויץ ולא לישראל. זאת לאחר שאביו קיבל הצעת עבודה ואמו החליטה להצטרף. כשמלאו לקבסה שנתיים, אחרי גיחה קצרה למרוקו, עשתה המשפחה עלייה לישראל ונחתה במרכז קליטה בירושלים. הוריו של קבסה התגרשו כשהיה בן שש, אביו חזר בתשובה וקבסה הבן גדל איתו בירושלים.
"רציתי להישאר עם אבא שלי, כי הייתי מאוד קשור אליו", אומר קבסה, "אחי הצעיר עבר להתגורר עם אמא שלי בחיפה ואני נשארתי עם אבא בשכונת גאולה בירושלים, כחרדי לכל דבר". עד גיל 16 גדל קבסה כחרדי. מדי פעם קיבל הצצה לעולם החילוני, כשהיה נוסע לבקר את אמו ואחיו בחיפה ובשלב מסוים החליט לחזור בשאלה. "הייתי מאוד מוצלח בעולם החרדי, הייתי שר פיוטים ומופיע בכל הארץ", הוא אומר, "זה אחד הדברים שעד היום מפוספסים אצלי, השירה, כי זה לא תחום שנגעתי בו כשחזרתי בשאלה, אבל זה היה עולם התוכן שלי שהייתי חרדי".
"אני שונא שקוראים לקריות או לחיפה פריפריה, אני אוהב את המקום. אני לא חושב לעבור להתגורר במקום אחר, אני חולה על חיפה והקריות ואני חושב שאפשר לעשות פה דברים גדולים. להיות כתב ספורט זה עבודה תחרותית מאוד, אבל יש לה מקום. ניקח אנשים כישרוניים ונמקד אותם, כי מי שמפחד ממצלמה יכול להיות טוב בעיתון או בכתיבה ומי שיש לו ביטחון יכול להתאים לטלוויזיה"