מוטיבציה היא מילה מפחידה, כי אי אפשר לכמת אותה, להסביר אותה, לגעת בה. מה מאפשר לי להגביר מוטיבציה של אדם אחר? להיכנס לתוך נפשו ולהזיז שם משהו? השאלה הזאת מעסיקה אנשי ספורט בכל רחבי העולם. אחת הדרכים המוכרות של מאמנים ומנהלים להגביר מוטיבציה של שחקנים היא על ידי סרטים מעוררי השראה. לפני שבוע, לקראת המשחק השני בסדרה מול קליבלנד,
המאמן של בוסטון בראד סטיבנס הראה לשחקנים שלו סרטון על מייקל מלמד, שלמרות מחלת ניוון השרירים שלו השתתף במרתון של בוסטון וסיים אותו ב-20 שעות. השחקנים של סטיבנס עלו לשחק עם מוטיבציית שיא. בוסטון אמנם הפסידה את המשחק והסדרה, אך היוותה דוגמא לקבוצה שנותנת כל מה שיש לה מול יריבה עדיפה בהרבה. יומיים לאחר מכן, יואב כץ הראה להפועל חיפה קליפ מתוך הסרט 'רוקי 3' במטרה להגביר מוטיבציה לקראת המשחק החשוב באשדוד. התוצאה הייתה עוד משחק
נרפה של האדומים, שיצאו די בנס (ובזכות השוער קובאר) עם תיקו 0:0 מול יריבה חלשה מאוד. קשה לומר שהשחקנים נראו אחרת במשחק הזה בזכות סילבסטר סטאלון.
לא מבין את נפש שחקניו
למה סרטון אחד עבד והשני לא? אפשר לדבר על ההבדל בין שימוש באירוע אקטואלי, שהתרחש באותו יום בעיר של הקבוצה, סיפור מציאותי שבאמת מעורר השראה, לבין סרט משנות ה-80, שהפך לקלישאה נדושה כבר לפני 30 שנה. אבל זה רק סימפטום להבדל בין מי שמבין את נפש שחקניו למי שלא.
יואב כץ ידוע כאחד האנשים הכי פחות מובנים בכדורגל הישראלי. בכל ראיון הוא מקפיד להשתמש בביטויים, או ציטוטים, שאינם מוכרים לקהל הרחב בארץ, חלקם לקוחים מהתרבות האמריקאית וחלקם איזוטריים לחלוטין. השאיפה שלו להשפיע על שחקני הקבוצה שלו, לגעת בנפשם באמת, מעידה על מחסור חמור בתובנה לגבי האופן בו הוא נתפס כאן, גם בתוך המועדון שלו. אני יכול רק לדמיין את השחקנים מנסים לזייף התלהבות מהקליפ נטול ההקשר שהביא להם האיש שמשלם להם את המשכורת (בזמן). זאת סצנה ששייכת לקומדיות מהסוג של 'המשרד', לא להכנות לקראת משחק מכריע לגורל של מועדון.
במהלך העונה כץ הרבה לדבר על כך שהעמיד תקציב גבוה מהרגיל של כ-20 מליון שקל. התוצאה היא אוסף של שחקנים שמגיע למאני טיים של העונה עם קושי בביצוע פעולות בסיסיות. בפער בין התקציב למה שהוא מייצר יש בעיה מערכתית כללית: התקציב הזה באמת לא ריאלי, הכדורגל הישראלי לא מייצר הכנסות שמצדיקות את המליונים שנשפכים עליו. אבל בקבוצות אחרות עם תקציבים דומים ונמוכים יותר יש ניצוצות של איכות, של רמת תפקוד סבירה ומעלה.
תעלומת אוסטווינד
ניתן שוב לדבר על הטעויות הספציפיות של העונה הנוכחית. על בחירת הזרים הלא נכונה, על ישראלים שלא משפיעים, על שינויי ההרכב התכופים של טל בנין, על ההחלטה שלו להעלות מול אשדוד את השחקנים שמסוגלים להילחם, אבל לא מסוגלים ליצור מצב הבקעה. אבל כפי שכתבתי בשבוע שעבר, מדובר בתופעה שחוזרת על עצמה כל שנה ועושה רושם שמקיפה כרגע את כל הסגל. אם אור אוסטווינד (שכבר שבועות ארוכים לא ברורה מידה הכשירות שלו) עולה לשחק ומיד מאבד שלושה כדורים ומרים קרן שבקושי עולה מעל קו הדשא, אז אולי באמת עדיף להישאר עם הלוחמים.
כדי להבין את הבעיה הגדולה של הפועל חיפה כמועדון, בעיה שלא קשורה לשחקנים הספציפיים ולמאמן הספציפי, מספיק להסתכל מעט צפונה. שלומי דורה, שבשנה שעברה היה זה שלא הצליח להעמיד קבוצת כדורגל מתקבלת על הדעת בסיבוב השלישי, מוביל שם את הפועל עכו למסע היחלצות הירואי. הוא עושה זאת בעזרת יוסי דורה ויובל אבידור, שבשנה שעברה סימלו מבחינת הקהל את הבינוניות וחוסר היכולת של הסגל האדום.
אין חוט מקשר
זה לא קורה בגלל שעל ההנהלה של עכו ניתן להגיד משהו חיובי. אבל להם לפחות אין בוס דומיננטי שהמועדון שלו מגבש זהות יותר ויותר ברורה כל שנה, זהות שמבוססת על ניתוק. בין המועדון לקהל, בין השחקנים לכל מאמן, בין גורמים שונים בקבוצה לבעל הבית, בין ההווה לעתיד. אין אף חוט מקשר בין הקבוצות החלשות של ארבע השנים האחרונות פרט לכץ. כל המאמנים, כל השחקנים וגם רוב המנהלים התחלפו כמה פעמים בתקופה הזאת. והמסקנה שכץ מסיק מהמצב היא שהוא צריך להיות יותר מעורב בקבלת ההחלטות ושהוא זה שיודע איך להחדיר מוטיבציה בשחקנים.
העונה עוד לא נגמרה, למרות הכל נשארו להפועל חיפה שלושה משחקים שהיא מסוגלת לנצח. בנין יצטרך לבחור עם איזה שחקנים הוא נכנס לישורת האחרונה באמת, ועדיף שייסגר על הרכב פחות או יותר אחיד. לדעתי, אין לו ברירה אלא להמר על השחקנים שעל הנייר מסוגלים ליצור מצבי הבקעה: אוסטווינד, הישאם כיוואן, חמדי סליחי. גם אם הם לא בכושר, גם אם לא בטוח עד כמה אכפת לחלקם, פשוט אין אף אחד אחר שמסוגל לבצע פעולה יצירתית כרגע.
שנתיים חיכינו לרגע הזה
הגרלת חצי גמר ליגת האלופות סיפקה את המפגש שאנחנו מחכים לו כבר שנתיים: ברצלונה מול באיירן מינכן. הקבוצה שפפ גווארדיולה בנה, והקבוצה שהוא מאמן כרגע משחקות, כצפוי, בסגנון דומה מאוד. במצב כזה, בדרך כלל נוצרת הכרעה חד משמעית. שתי הקבוצות ינסו לשלוט במרכז השדה ולהחזיק בכדור, יהיה מאוד קשה להמר מי תנצח בקרב הזה. בחצי השני, השאלה המרכזית תהיה אם יובנטוס שייכת לרמות האלה. יש לה את השחקנים ואת המסורת, אבל מזמן היא לא הייתה במעמד כזה. אני בכלל לא בטוח שהיא תיתן פייט לריאל מדריד.
