ויקטור צ'אנוב, ריימונד ז'וטאוטאס, סרגיי קנדאורוב ורומן פץ ששיחקו במכבי חיפה הם חלק מדור של כוכבים שנחתו אצלנו אחרי פירוק ברית המועצות עבור כסף לא גדול שאיפשר למועדונים בארץ ליהנות מכישרונם ומהידע שהביאו למגרשים שלנו.
צ'אנוב היה שוער עם מיקום פנומנאלי וראיית משחק מדהימה. עבודת מחקר שנעשתה עליו במכללת אוהלו, גילתה שהוא מיעט לזנק משום שתמיד היה קרוב לכדור, ניבא את תנועתו והיה יכול בעזרת ידיים, גוף ורגליים, גם ללא זינוקים מרהיבים, למנוע את השער. באותו מחקר נעשתה השוואה בינו לבין שוער אחר ששיחק במכבי חיפה, בוני גינזבורג, והתגלה שלכדורים שצ'אנוב הגיע בגלל מיקום מדהים, גינזבורג נאלץ היה למתוח את איבריו עד לקצה גבול היכולת שלו. צ'אנוב היה שוער גדול, ספורטאי בנשמתו ואדם שסבל פה בארץ, עבר דברים מכוערים ורינונים מתמידים אודות אשתו.
בשבוע שעבר צ'אנוב החל לעולמו ברוסיה בנסיבות טראגיות שעדיין לא התבררו די הצורך. צ'אנוב, כמו כוכבי ספורט רבים, נתפס בעיני מי שהכירוהו כדמות טראגית, כמו כוכבים גדולים אחרים בכדורגל העולמי. ג'ורג' בסט האירי, סוקרטס הברזילאי והקשר הגדול של הפועל תל אביב, רוני קלדרון. כוכבות וכישרון אינם תמיד מפתח להצלחה בחיים, ולפעמים ככל שהכישרון עצום, ההתרסקות גדולה יותר.
אני אהבתי את ויקטור צ'אנוב ואזכור אותו כשוער ירוק, שזכה בדאבל והביא כבוד לחיפה ולכדורגל בישראל.
