הפועל חיפה הבטיחה מעשית את הישארותה בליגת העל ארבעה מחזורים לסיום העונה, ועשתה זאת בסטייל. ה~3:3 מול הפועל ת"א היה משחק מלהיב במיוחד, מהמשחקים בהם האדומים הביאו לידי ביטוי מלא את היכולות ההתקפיות הגבוהות של הקבוצה הזאת השנה. הם הבקיעו רק שלושה שערים, בגלל אחוז נמוך של ניצול מצבי הבקעה טובים מאוד, כי היו להם כעשרה כאלה.
ככה קיווינו לראות את הפועל חיפה במצב הנוכחי בו ההישארות כמעט הובטחה עוד לפני תחילת הסיבוב השלישי: קבוצה התקפית ושמחה, שחקנים שמשחקים עם בטחון וניכר עליהם שנהנים, קבוצה שממשיכה לשחק את המשחק שלה גם לאחר ספיגת שערים.
הנתון שמעיד בצורה הטובה ביותר על הלך הרוח של האדומים בשבת הוא ששחקני הגנה בישלו את שלושת השערים (נרשום לאושרי רואש חצי בישול על השער הראשון), הבישול של ניסו קפילוטו לשער השלישי היה לאחר שרואש ביצע פעולה דומה של חטיפה והצטרפות להתקפה במחצית השנייה. אני לא זוכר פעולות כאלה של בלמי הפועל חיפה כל העונה. אלה בדיוק המותרות של קבוצה רגועה עם שחקנים שמתחשק להם לשחק.
ההגנה שוב נחשפה בחולשתה
זה לא היה משחק מושלם, כמובן. ניתן להתאכזב מכך שההגנה שוב נחשפה בחולשתה, ששחקני ההתקפה לא היו מספיק חדים בכמה התקפות מצוינות, שלא הסתיימו בשערים, וששני הגורמים האלה הובילו לכך שהפועל חפה לא ניצחה משחק בו שלטה באופן מוחלט, בעיקר במחצית השנייה. אבל כשהתוצאה מספיק טובה כדי להשיג את המטרה המרכזית _ לוודא שיהיה פער של יותר משני משחקים בין הפועל לקו האדום, כשנותרו 12 נקודות בקופה, וקבוצות התחתית עוד צריכות לשחק ביניהן, אפשר כמעט להתעלם מהצדדים השליליים.
ניר קלינגר המשיך לקבל החלטות הרכב מעניינות. בקבוצה בה יש כ~15 שחקנים שמשוכנעים שהם צריכים להיות בהרכב ויהיו מאוד מאוכזבים אם לא, תמיד יהיו החלטות קשות. אבל קלינגר בחר להוציא מההרכב כמה שחקנים שהיו להם תקופות טובות במהלך העונה, ובעיקר את מהראן לאלה. כולם ציפו שלאלה יחזור להרכב לאחר הפציעה של שלומי ארבייטמן, קלינגר הפתיע כשהרכיב את אדילסון באהיה במקומו.
מגיע ללאלה יחס של שחקן בכיר
יכול להיות שקלינגר לא אהב את התגובה של לאלה לכך שלא הורכב במשחק הקודם, את חוסר החשק המופגן בו שיחק בדקות המעטות שקיבל בקריית שמונה. יכול להיות שהוא לא מרוצה מרמת ההשקעה שלו באימונים, או שהיה מאוד מרוצה מאדילסון בשבוע החולף. בכל מקרה, כאשר נודע לי ההרכב, התחושה הראשונית שלי הייתה שזו טעות, שאין שום צורך לבצע סדרת חינוך, או סתם לא מספיק לסמוך על שחקן בן 35 שניצח כל כך הרבה משחקים עבור הפועל חיפה בשנים האחרונות. מגיע ללאלה יחס של שחקן בכיר.
אבל לאלה לא יכול להתלונן, כי השחקנים שקלינגר העדיף במקומו הוכיחו את עצמם. גם ארבייטמן וגם אדילסון הבקיעו שער מוקדם. בשני המקרים השער נבע משילוב מוצלח עם עדן בן בסט. עם אדילסון בן בסט יכול היה להחליף מקומות באופן קבוע, כך שלא היה ברור מי מהם חלוץ מרכזי ומי משחק באגף שמאל. זה עזר להם ליצור שער שהזכיר את הראשון בקריית שמונה, גם אם לא היה מתוכנן כמוהו. בשני המקרים שני החלוצים היו באמצע כשבן בסט היה הקדמי, הוא משך את שני הבלמים והחלוץ השני ניצל את השטח שהתפנה.
בהנחה שקלינגר עסוק גם במחשבות לקראת העונה הבאה, האופן בו בן בסט משתף פעולה עם שחקן שיכול להחליף איתו עמדות יכול להעיד על סוג שחקני ההתקפה שקלינגר אמור לחפש. אדילסון כנראה לא ירוויח עונה נוספת, למרות השער, אך גרסא אחראית יותר שלו בהחלט תוכל להתאים לאדומים.
המצטיין במגרש-פלקושצ'נקו
המרוויח הגדול ביותר מהמשחק הזה בראייה עתידית הוא המצטיין במגרש _ מקסים פלקושצ'נקו. חשוב להדגיש שמקסים קיבל הרבה הזדמנויות במהלך העונה, הוא ירד לספסל בעיקר כי לא היה טוב מספיק ביחס לשחקני מרכז שדה אחרים. קשה להאשים את דני גולן על כך שספסל אותו כששילובים בין ברונו פיניירו, דור פרץ, לירן סרדל וחיים מגרלשווילי נראו נהדר מול שתי הגדולות ומכבי חיפה.
אבל קלינגר החליט להחזיר את מקסים להרכב, אולי גם מתוך ראייה עתידית, ואת ההזדמנות הזאת הקשר המוכשר לקח בשתי ידיים. בקריית שמונה הוא לא היה יציב, אך היו לו כמה רגעים גדולים, כולל הקפצה נפלאה לשמואל שיימן, שיצרה את היתרון שהוביל לשער הראשון. מול הפועל תל אביב הוא כבר הביא את הרפרטואר המלא של ניידות, חוכמת משחק, כדורי עומק ובעיטות מרחוק. הוא הבקיע בבעיטה אחת מדויקת, עם טעות שוער, אך אלו כדורי העומק שהרשימו במיוחד ויצרו כמה מצבים מצוינים, כולל שער אחד (מנבדל קטן).
השנה שלאחר שנת הפריצה יכולה להיות קשה לצעירים מוכשרים. לא מעט שחקנים לא הצליחו לעבור את המחסום בו מתחילים לצפות מהם לתפוקה עקבית. מקסים קיבל הזדמנות לעבור את המחסום הזה עוד לפני שהשנה הזו מסתיימת כדי להגיע מוכן יותר לבצע קפיצת מדרגה בכל הקשור לעקביות בשנה הבאה. בתקווה שהוא לא יתפתה לעבור לקבוצה גדולה יותר כשהוא עדיין לא בשל לכך.
בלטו בחולשתם: רואש ולבקוביץ'
לא רק מרוויחים היו במשחק בשבת, במחשבה על העונה הבאה היו גם שני מפסידים מרכזיים. הראשון הוא אושרי רואש. הבלם קיבל הזדמנות בעקבות הפציעה של פיניירו והיו לו כמה רגעים יפים במשחק, כולל מעורבות בשער, אבל בכמה הזדמנויות הוא הזכיר למה הוא לא בלם הרכב בליגת העל. בשתי הזדמנויות שחקן לא גבוה ניצח אותו בקלילות בכדור גובה ברגע קריטי, פעם אחת עומרי אלטמן בישל מצב מצוין שהוחמץ, הפעם השנייה הייתה השער שקבע 3:3. גם השוויון הראשון נבע מטעות של רואש, הפעם במשחק הקרקע, כשעזב את אלטמן עם הכדור בתוך הרחבה ואפשר לו לבעוט בסיבוב.
המפסיד השני הוא השוער רובי לבקוביץ', שנמצא בסוג של אודישן לתפקיד השוער הראשון בעונה הבאה. גם לו יש חלק בשער השלישי כשאיבד לרגע אוריינטציה והיה ממוקם לא נכון, ולפני כן הוא הלחיץ את ההגנה עם שתי יציאות לא טובות לכדורי קרן. לבקוביץ' קיבל מדי פעם הזדמנויות השנה ולצד משחקים טובים היו לו יותר מדי משחקים עם טעויות גדולות, אחוז הטעויות הרבה יותר גבוה מפיט פלטהאוזן. האודישן ימשיך, אך כדי שיהיה לו סיכוי לעבור אותו הוא יצטרך להיות קרוב למושלם מעכשיו עד הסוף.
זה לא היה משחק מושלם, כמובן. ניתן להתאכזב מכך שההגנה שוב נחשפה בחולשתה, ששחקני ההתקפה לא היו מספיק חדים בכמה התקפות מצוינות, שלא הסתיימו בשערים, וששני הגורמים האלה הובילו לכך שהפועל חפה לא ניצחה משחק בו שלטה באופן מוחלט, בעיקר במחצית השנייה
