טל בנין לקח הימור מסקרן כשכעלה למשחק מול בית"ר ירושלים עם שני קשרים קדמיים – אדריאן רוצ'ט וחנן ממן – בתפקיד קשרים אחוריים, בעוד הקשר האחורי הקבוע ברונו פיניירו, תופקד הפעם כבלם אחורי, על חשבונו של טאדאס קיאנסקאס.
חזרתו של קובאר להרכב הוכיחה את עצמה, גם קוראץ', בעוד עלי חטיב ומיקי יאזו לא ממש הצדיקו את הקרדיט התיקו בירושלים במחזור השלישי עמד בסימן המהפכה שטל בנין ביצע בהרכב. חמישה שינויים פרסונליים, רק אחד מהם כפוי (ההיעדרות של יוסי דורה), ועוד יותר מהם שינוי עמדה אחד שבמבט ראשון נראה תמוה. החיסרון של דורה העלה את התהייה כיצד בנין יסתדר ללא אחד משני הקשרים האחוריים שלו, הפתרון שלו היה לוותר גם על השני ולשלוח אותו לעמדת הבלם.
בנין לקח את אחד ההימורים המסקרנים שאני זוכר ממאמן של הפועל חיפה כאשר עלה למשחק מול יריבה די מוכשרת עם חנן ממן ואדריאן רוצ'ט כקשרים אחוריים. שניהם שחקנים קדמיים, ובעוד שרוצ'ט מכיר עמדות מהסוג האלה עבור ממן התפקיד חדש לחלוטין. הנטייה למקם שחקנים התקפיים בעמדות אחוריות לא חדשה לבנין, בשנה שעברה הוא עשה זאת כשהעביר את טוסיין ריקטס לעמדת המגן הימני, הפעם הוא עשה זאת עם העמדה בה כיכב כשחקן, עמדה שנחשבת למרכזית מאוד בקבוצה, כזו שפורצים בה בגיל מאוחר כי צריך זמן רב להבין את הדקויות שלה.
הפועל שלחה שחקנים רבים קדימה בגדול, ניתן לומר שההימור של בנין הצליח. הפועל חיפה לא נראתה במשחק הזה כמו קבוצה עם בעיה בלתי פתירה בקישור האחורי. היו רגעים בהם נוצרו חורים שאפשרו יותר מדי בעיטות מרחוק עבור בית"ר, היו מצבים בהם רוצ'ט וממן לא עזרו מספיק להגנה, אבל החסרונות נראו זניחים ביחס ליתרונות התקפיים של ההרכב הזה.
הפועל שלחה שחקנים רבים קדימה, הטכניקה בקישור אפשרה ליצור התקפות מעבר קטלניות, והרגעים המסוכנים ביותר של האדומים היו כשכל ששת שחקני הקישור וההתקפה נכנסו ביחד לרחבה. נדיר לראות קבוצה בליגת העל שעושה זאת, והיה מרענן במיוחד לראות את הפועל חיפה, קבוצה שמרנית בדרך כלל, משחקת בסגנון שמח כזה.
אם כל ששת השחקנים ברחבה, מי נותר לחפות בירידה להגנה? התשובה מביאה אותי לחלק המרשים ביותר במשחק הזה: הייתה התגייסות כללית של כל השחקנים לחפות על חורים פוטנציאליים, לזהות בעיות ולמנוע התקפות מתפרצות של בית"ר. השחקנים ידעו את פוטנציאל הסכנה במערך הזה ודאגו למזער אותו. כל זה היה נכון למחצית הראשונה. לשנייה האדומים עלו ביתרון ועשו מה שעושות בדרך כלל קבוצות שמובילות, בטח בחוץ ובטח מול יריבה שאמורה להיות מעט עדיפה: נזהרו.
ממן ורוצ'ט הפסיקו להצטרף להתקפות, עלי חטיב עבר חלק מהזמן למרכז השדה ותמך בהם. במחצית הזאת בלט המחסור בשחקנים עם יכולות הגנתיות בהרכב הזה, מה שאפשר לבית"ר להניע כדור בלי שאיזה יוסי דורה מתרוצץ ומחלץ אותו מדי פעם. אך היכולות ההתקפיות של השחקנים של בנין אפשרו לקבוצה לצאת לכמה התקפות מסוכנות. ברמה הפרסונלית, לא כל השינויים של בנין הוכיחו את עצמם. לחטיב יש כשרון, אך הוא ממשיך לשלב בין חוסר אחריות, שבשבת כלל עבירה של פנדל והחמצה יוצאת דופן, לנטייה להחזיק בכדור ולתקוע כל התקפה שעוברת דרכו.
מיקי יאזו נמרץ מאוד, אבל בשבת נראה מאוד נרגש מהמעמד וכתוצאה מכך מאוד לא מדויק. שניהם לא נתנו סיבה להעדיף אותם על אנס דאבור וחיים מגרלשווילי, שניים שפתחו את העונה בכושר טוב. ברונו פיניירו נראה טוב יותר כקשר אחורי מאשר כבלם, ובאופן כללי אני ממשיך לתמוה על האופן בו טאדאס קיאנסקאס הופך לשעיר לעזאזל בזמן שהוא עדיין אחד השחקנים הטובים והחשובים בקבוצה.
בתמונה הגדולה, השאלה החשובה ביותר לגבי המהפכה שבנין ביצע היא איך תשפיע לאורך זמן הגישה שלו של חילופים רבים ושימוש בסגל הרחב שלו. יותר מדי פעמים בשנים האחרונות ראינו שחקנים שנכבים כשהם יורדים לספסל לכמה משחקים ולא מצליחים להידלק מחדש. רוטציה בעמדות כמו חלוץ מרכזי, בלם וקשר אחורי לא נראית כמו צעד בריא במיוחד במועדון שלא מצטיין בחוסן המנטאלי שהוא מעניק לשחקנים שלו.
המחויבות של השחקנים מרשימה במיוחד אבל בנין הרוויח את הקרדיט לנהל את הקבוצה כרצונו, לקבל אמון ראשוני מהקהל והתקשורת. כי מה שמרשים במיוחד בהפועל חיפה של שלושת המחזורים הראשונים השנה זו המחויבות של השחקנים. לאדומים היו דקות טובות בכל אחד משלושת המשחקים ובשני האחרונים ניתן להגדירן גם כדקות מצוינות. בעכו ומול מכבי פ"ת זה קרה בפתיחת המחצית השנייה, בטדי זה קרה במחצית הראשונה.
האדומים מת"א פתחו את העונה רע, אבל מדובר בקבוצה מוכשרת מאוד שאולי רק מחכה ליריבה הרפתקנית מדי כדי להתפוצץ. האם בנין ימשיך עם ההרכב ההתקפי והגישה שמאפשרת לשישה שחקנים להיכנס לרחבה ביחד? האם יוסי דורה יחזור להרכב? מה לגבי לאלה, קיאנסקאס, מגרלשווילי ודאבור?
כתב: אסף רביץ
