כדורגל / אופיר לוי
בארבע השנים האחרונות לא היה אחד בכדורגל הישראלי שלא התפעל מצוות האימון הזר של מכבי תל אביב. שנה אחר שנה, ספרדי בא, פורטוגזי מחליף אותו, מגיע הולנדי ואז משנים קצת לגיאורגי. "המודל האירופי" , כך נהגו לקרוא לו. באותם ימים הלך הרוח קבע שקבוצה ישראלית שרוצה להגיע רחוק מבחינה הישגית חייבת לדבוק בשיטה המהוללת, אם תחפוץ להניב תוצאות.
במשך שלוש השנים הראשונות השיטה הוכיחה את עצמה והצהובים שלטו ללא עוררין. בעונה שעברה החלו החריקות במכונה הצהובה עם אובדן האליפות. הכוכב הגדול של הקבוצה, ערן זהבי, החליט לנסות את גורלו בסין הרחוקה והשאיר את המודל של ג'ורדי קרויף להוכיח את עצמו בלעדי הכוכב הגדול. הפלא ופלא, העונה פתאום המודל המפואר כבר לא מייצר את אותם סיפורי אגדות על מבנה ושיטות אימון מודרניות. עם סיום שלב הבתים של הליגה האירופית קבלנו את הגושפנקא הסופית לגבי כל עלילות המודל ודווקא ברק בכר, "האפסנאי לשעבר", מוכיח שמאמן ישראלי אחד על הקווים יכול להגיע רחוק באירופה, מה שאי אפשר לומר על אוסקר גארסיה, פאולו סוז'ה, פטר בוס ושוטה ארבלדזה. מחזור הסיום של שלב הבתים סימל יותר מכל את התהליך שעובר על שתי הגדולות של ישראל, זאת שעלתה על דרך המלך וזאת שחשבה שהיא בדרך לשם.
המהפך של ה-15.9
רק לפני שלושה חודשים זה נראה כל כך שונה. מכבי תל אביב פתחה את הליגה בסערה, הפועל באר שבע דשדשה ופיגרה בחמש נקודות. גם באירופה הצהובים הרשימו יותר, עד שהכל התנקז לאותו ערב של ה-15 בספטמבר. הצהובים הובילו בבטחה על זניט, באר שבע התקשתה בסן סירו מול אינטר ואז החל המהפך של כל העונה. כזכור הצהובים התפרקו בתל אביב והאדומים עשו סנסציה באיטליה ומאותו רגע כל קבוצה עלתה על מסלול שונה. למעשה הייתה זאת התפנית בין התפר הדק של כישלון להצלחה. הדרומיים דורסים מאותו רגע כל מה שזז ואילו במרכז הארץ היובש רק הולך ומתגבר. המיוחד בקבוצה של אלונה ברקת וברק בכר הוא שבניגוד לנציגות ישראליות בעבר במפעלים האירופאים, התחושה הרווחת היא שאין לקבוצה הזו אויבים ספורטיביים בארץ והצלחת המועדון היא הצלחת כל המדינה. מעטים האנשים שלא שמחו בשמחת האדומים עם ההעפלה ההיסטורית לשלב הנוק אאוט של הליגה האירופית, מה שאי אפשר לומר על ההדחה של הצהובים.
גדול מאמני ישראל
הפועל באר שבע היא ללא ספק אחת הקבוצות הכי גדולות שקמו בכדורגל הישראלי. במשך שנים ארוכות הטענה בכדורגל הישראלי הייתה שקבוצה ישראלית אינה יכולה להגיע להישגים בארץ ובאירופה בו זמנית. ירידות המתח בחזרה לקרקע תמיד היו ההוכחות לכך. והנה השנה באר שבע נמצאת בפער אדיר בטבלה ויותר מכך היא נמצאת במקום הכי גבוה שלה אי פעם באירופה. עם כל הכבוד והקרדיט לשחקנים, הראשון שראוי לקבל את התואר לאחראי על כל זה הוא ברק בכר. 'האייסמן' של הדרומים על הקווים מוכיח ממשחק למשחק שהוא טקטיקן ברמות אחרות. אמנם אמרו עליו שהוא לא בנוי ללחצים האלה, אבל המאמנים באירופה, שכלל לא הכירו אותו לפני כן, אכלו את הכובע בזה אחר זה ונותרו המומים. היכולת שלו לשנות כל כך הרבה דברים במערך של קבוצתו, תוך כדי משחק, זה כישרון שאף מאמן ישראלי לא הביא איתו מעולם, פשוט אין אצלו חילופים מהבית. השחמט שבכר עשה לקלוד פואל, מאמנה של סאות'האמפטון, באצטדיון סנט מרי היה דוגמא מובהקת לכך.
בכר הכתיב את קצב המשחק לפי רצונו וכאשר שמר על שער נקי עד הדקה ה-70 הוא החל ליזום. ומי היה אחראי על בישול הגול? יובל שבתאי, שנכנס דקתיים לפני כן – חילוף של מאמן. לקראת הסיום נראה ששוב המנטליות הישראלית מרחפת באוויר כשהאנגלים החלו לעשות קולות של חזרה, אבל באר שבע הוכיחה שהיא קורצה מחומר אחר, השחקן שראוי לשבח הוא מאור בוזגלו. כנראה שזה לא סתם שאבא יעקב כועס שבנו לא משחק, ועובדות מדברות בעד עצמן. מאור השנה מוכיח בגרות ומשתיק את כל המבקרים. שער במשחק העונה מול תל אביב, שער בסן סירו, שער בסנט מרי והשפעה ענקית על קבוצתו. אין ספק הילד ענק.
החריקות של מולנסטיין
פרויקט הבנייה של רנה מולנסטיין במכבי חיפה חושף את הליקויים הרבים שקיימים בקבוצה. בשבועות האחרונים מתחילות לצוף הביקורות כנגד ההולנדי, שעד אז קיבל מחמאות על עבודתו. אמנם הקבוצה נראית הרבה יותר בריאה משנים עברו, אבל אם מודדים את המרחק לכיוון פסגת הטבלה בהשוואה לעונות הקודמות, אז לא ניתן לומר שצומצמו הפערים משמעותית, כמו שציפו בחיפה. אחת הטענות הראשיות שמופנות כלפי מולנסטיין היא שיותר מידי שחקנים בקבוצה אינם משחקים בעמדות המקוריות שלהם, וזה ניכר על הדשא. ההתעקשות לשחק עם איסמעיל ריאן כמגן ימיני לא הוכיחה את עצמה, היות ומשחק ההגנה שלו איום ונורא.
סאן מנחם כקשר, זה נחמד כשאין ברירה, אבל לאורך זמן הוא תופס מקום שיכול למלא שחקן הרבה יותר יצירתי. אלירן עטר כחלוץ בודד זה לא זה, ולהעלות את גליינור פלט מהבוידם, אחרי שיובש בספסל יש השלכות. האלתורים, שצלחו בהתחלה, הפכו להרכב צפוי ומשעמם של המאמן, שכנראה הוא היחיד שמרוצה ממה שהוא רואה במועדון. מישהו חייב להסביר לו שתיקו מול אשדוד ורעננה גם מאמן הנוער יכול להשיג. מעניין אילו הפתעות מכינים לנו במשרדים בכרמל לקראת ינואר ויפה שעה אחת קודם.
