סיון בן אברהם, 31, מקרית מוצקין, ידעה תמיד שהיא רוצה לשרת בכוחות הביטחון. זה היה חלק מהחינוך שקיבלה בבית, וכיום היא משמשת מפקדת משמרת בכלא נווה תרצה האחראית על כ~200 אסירות.
בן אברהם, נשואה ואם לפעוט בן חצי שנה, התחילה את דרכה בשירות בתי הסוהר כסוהרת, אולם לאחר שנה הוצע לה לעבור לפרויקט "תלפיות", שמכין את העתודה לדרג הפיקוד של שירות בתי הסוהר. הפרויקט נמשך ארבע שנים, וכיום עונדת בן אברהם דרגת מישר (המקבילה לדרגת סגן בצבא), וכל משמרת שלה מתחילה בחמש אחר הצהריים ומסתיימת למחרת, בשבע בבוקר. בזמן הזה היא למעשה המפקדת על כלא נווה תרצה, והאחריות לשלום האסירות ואנשי הצוות מוטלת על כתפיה.
סדר היום בכלא הוא מאוד ברור ואינטנסיבי _ החל מספירות נוכחות של האסירות, יציאה לעבודות, קורסים ופרויקטים שמתנהלים בכלא כמו חוג תיאטרון. בן אברהם, בעלת תואר שני בקרימינולוגיה, אומרת שהאחריות כמפקדת מהווה אתגר עבורה, כי היא למעשה מכילה כל דבר שמתרחש בכלא כולל יישוב סכסוכים בין אסירות וטיפול באסירות מתפרעות, מה שלעיתים מצריך גם שימוש בכוח.
לדבריה, החלק הקשה ביותר מבחינה נפשית הוא עניין ניתוק הילדים מאימהותיהם, שכן בכלא האסירות שילדו רשאיות לטפל בתינוק עד שהוא מגיע לגיל שנתיים ואז הוא מוצא מחזקתן. "זה הרגע הכי קשה", היא אומרת, "זה גם הרגע הכי מורכב מבחינה נפשית, ועם זאת יש פקודות ונהלים שצריך לעמוד בהם ולפעול בדרך הכי אנושית ומקצועית. אני רואה בעבודה שלי שליחות חברתית ולא רק מקום עבודה".
במבט לאחור על השירות שלה אומרת בן אברהם: "אני מאמינה שאם רוצים משהו, אז מצליחים. אני ממליצה לנשים להתגייס לשב"ס. האתגר פה הוא עצום, צריך המון כוח ויכולת נפשית אולם הסיפוק האישי הוא אדיר".
בן אברהם אומרת בגלוי, כי היא מתכוונת להמשיך לעשות קריירה בשב"ס ולא מן הנמנע שבעוד כמה שנים נראה אותה בתור מפקדת כלא.