לפי הסטטיסטיקה שבע השנים הרעות של מכבי חיפה אמורות להסתיים בעונה שנפתחה השבוע. במצב הנוכחי לא נראה שזה יבוא לידי ביטוי דווקא העונה. מוקדם עדיין לשפוט, אך כל מי שראה בשבת את התצוגה הראשונה בגביע הטוטו מול מכבי נתניה וביום שלישי מול סחנין, ראה העתק של העונה החולפת ובכלל של השנים האחרונות ושאל מה בעצם השתנה. אותם מאפיינים של חוסר החלטיות, העדר שיטה, דומיננטיות שאבדה, לצד רפיון בהגנה, בתוספת ל-DNA שנוצר בעונות האחרונות לפיו הקבוצה ממשיכה לספוג שערים בדקות הכי קריטיות. כל אלו הם תוצאות של התנהלות מערכתית שהחלטותיה משפיעות באופן ישיר על הקבוצה. רק לראות את מחנה האימון שהוגדר "כהצלחה", מול קבוצות שלא ראוי לציין את שמן, בטח לא את התוצאות שנרשמו מולן, מעיד על החשיבה הלקויה במכבי. במועדון הסבירו שהרעיון היה להתחיל בהדרגה מול יריבות נחותות, אבל לא זכור לי שלקראת סוף המחנה נעשה ניסוי כלים מול אחת מאריות אירופה.
סטירה ליניב קטן
אומרים שמי שלא זוכר את העבר שלו, אין לו עתיד. כמועדון ששואף לחזור לבמה המרכזית ולתת פייט הוגן לשתי הגדולות של הכדורגל, מכבי תל אביב והפועל באר שבע, צריך לדעת גם כיצד יש להתייחס לכוכבי העבר, שהרימו את המועדון בימים קשים. כך למשל, מכבי תל אביב דאגה עם פרישתו של ברק יצחקי לשלב אותו מידית בצוות המקצועי. אותם הדברים נכונים גם לגבי אליניב ברדה בהפועל באר שבע, שגם הוא זכה לכבוד. מדוע אף אחד לא מוחה על כך שיניב קטן, שרשם למעלה מ-450 הופעות בירוק על פני 16 שנים, זכה באליפויות, הופיע פעמיים בליגת האלופות ועוד ועוד, לא יכול להשתלב במועדון ולהוסיף מוטיבציה והשראה לצעירים. איך ייתכן שדמות תוצרת בית שכזאת לא נמצאת במערכת? מי שעוקב אחר יניב, יודע ושומע את זעקת ליבו במשך שנים לגבי המתרחש במועדון, כמה אהבה קיימת בו לקבוצה. ביום בהיר אחד הקפטן בדימוס כאילו נמחק מהמועדון ובקבוצה לא מצאו עד היום למי להעביר את שרביט המנהיגות. רבים מבין האוהדים סבורים שהמועדון מיהר להוציא אותו לגמלאות, כשעדיין היה יכול לתרום לקבוצה כשחקן, כמנהיג וכמורה דרך לצעירים.
למה נכשלים במכבי ובחוץ פורחים
אשתקד הגיעה הקבוצה לשיא השפל מבין שבע העונות האחרונות, שהסתיימה בפלייאוף תחתון ודווקא מרבית הסגל, ששבר את השיאים השליליים של המועדון, קיבל באופן תמוה את הקרדיט להמשיך גם לעונה הנוכחית. זה סוג של שינוי, לא ראינו הקיץ זרימה של שחקנים לסמי עופר, כפי שהייתה בשנים הקודמות.
אם נבחן את שבע השנים האחרונות, אפשר להגיד באופן ברור כי שחקנים טובים לא חסרו במועדון, וגם אם לא תמיד הוכיחו את עצמם, המועדון מיהר להיפטר מהם וראו זה פלא, אותם שחקנים (לא כולם, רובם) הפכו לשחקנים מובילים בקבוצות האחרות. מסתבר שהבחירה לשחרר אותם הייתה שגויה. השאלה המטרידה היא למה זה קורה במועדון שנחשב למועדון מפואר, מהטובים ביותר בארץ, שבעשור הראשון של המילניום שלט ללא עוררין בכדורגל הישראלי ובעשור השני פשוט צונח.
מחמד ועד גולסה
התנהלות שגויה מול שחקני בית בירוק החלה כבר בתקופתו של תומר חמד. כמו שחקני בית צעירים רבים גם הוא הושאל בתחילת דרכו למספר קבוצות. כתת את רגליו בין קבוצות זניחות בליגה הלאומית, הלך וחזר, ושוב הושאל ואף אחד לא הצליח לזהות את הכישרון האדיר. רק אחרי שחורר רשתות באח"י נצרת הוא קיבל הזדמנות במדים הירוקים. זה הסתיים בעונה אחת בירוק, שבה הוא הספיק להשאיר חותם עם 13 שערים, שהובילו לאליפות האחרונה של מכבי בשנת 2011 (מאז החלו שבע השנים הרעות) והשאירה טעם של עוד. אלא שבמועדון לא היו מספיק נבונים להחתים אותו מוקדם על חוזה ארוך טווח, וכשהבינו איזה אוצר יש להם ורצו להחתים אותו, כבר היה מאוחר מדי. החלוץ המוכשר יצא לליגה הספרדית הראשונה, כשחקן חופשי, שם כיכב והפך לישראלי שכבש הכי הרבה שערים בליגה מהטובות בעולם. בהמשך עבר לאנגליה ועזר לברייטון לעלות לליגה הראשונה והמשיך איתה לליגה שנחשבת לטובה בעולם.
ההתנהלות השגויה המשיכה לאחר מכן כשהבא בתור היה אייל גולסה. השחקן שגדל וטופח בכפפות של משי תחת כנפיו של יעקב שחר. אלא שהבוס לא הצליח לשמור על עוד כישרון ולאחר שלא הצליחו להחתימו על חוזה ארוך טווח החל דו קרב בין השחקן למועדון, שבסופו שוב איבדה הקבוצה שחקן משמעותי. גם כשגולסה החליט לחזור מיוון הוא העדיף לנחות בקרית שלום על פני הכרמל, שם הוא מצליח ומרוצה.
בחיפה לא למדו מהסיפור והבא בתור משחקני הבית שהגיע למבוי סתום היה טלאב טוואטחה. אומנם הוא שיחק במשך שנים במועדון ונמכר לאיינטרכט פרנקפורט מהבונדס-ליגה. אך נדמה שאם היה מרגיש רצוי ומוערך במכבי הוא היה נשאר. עכשיו הירוקים מנסים להחזיר אותו, אך לא נופתע כלל אם הוא יצטרף לחממה של מיץ' או אלונה. בנוסף, למי ששכח, רק בקיץ שעבר אפילו ליאור רפאלוב העדיף לחזור דווקא למכבי תל אביב. רק בשל עניינים בירוקרטיים המעבר טורפד.
משכטר ועטר עד שיימן ועזרא
ומה לגבי שחקני הרכש? כל כך הרבה שחקנים עברו במכבי חיפה בשנים האחרונות, אף אחד מהם לא השאיר חותם, וכיום חלק מכובד מהם לא יורד מהכותרות, במובן החיובי. כשאלירן עטר ואיתי שכטר נחתו לפני כארבע שנים בסמי עופר, כולם דיברו על תחילתו של עידן חדש. בכל זאת, לא כל יום מגיעים שני לגיונרים בכירים, שהביאו אליפות לקבוצתם ויצאו לאירופה, ובחרו לחזור ארצה לכרמל. ההתלהבות הייתה בשיאה. אלא שכולנו יודעים איך זה נגמר. שכטר לא מצא את מקומו, לא קיבל את הביטחון, כבש שני שערים ב-24 משחקים, וכולם כבר הספידו אותו כשחקן גמור ואז הוא עזב את הכרמל ועבר לעיר הבירה. אחרי 26 שערים בעונה וחצי בבית"ר ירושלים, במהלכה הפך למנהיג בלתי מעורער, מסתבר שלמכבי תל אביב המוצר הזה מספיק. במקביל, עטר היה כבוי בירוק וכולם רואים היום כמה שחקן בדמותו יכול להשפיע על המשחק.
אותם דברים נכונים גם לגבי שמואל שיימן וחן עזרא. שני שחקנים שהראו להם את הדרך החוצה ומהר מאוד הם מצאו עצמם בסגל של אלופת המדינה. בהיעדר מגנים שמאליים בארץ, בטח ובטח במכבי חיפה, לא ברור למה לשחקן כמו שיימן לא היה מקום אצל הירוקים, מאז שהלך לא נמצא מחליף ראוי בעמדה שלו. אשתקד הוא רשם עונה ענקית ביריבה העירונית, בתנאים הרבה פחות אטרקטיביים וסיים עם גביע המדינה (ואיזה גול הוא כבש בגמר הגביע) והצטרף לפרויקט של אלונה. את עזרה השמיצו בסמי עופר והראו לו את הדרך החוצה, כמענה הוא עשה חיל בבירה והפך שם לשחקן מוביל, שחזר אליו הביטחון (ולא נזכיר את התנאים בבית"ר) עד שמצא עצמו בטוטו טרנר.
מתורג'מן ועד ורמוט
ומה עוד אפשר להגיד על אלון תורג'מן? במשך שש שנים לא הצליחו במכבי חיפה ללטש אותו. בעונה אחת בהפועל חיפה, עונה חלומית כחלוץ מוביל, הוא פרע את השטרות ובגדול. עונה שהבטיחה לו חוזה באירופה, כשהוא בשיא הקריירה (וכבר עושה חיל באוסטריה, עם שני שערים ובישול). גם על גילי ורמוט ויתרו מהר מדי. בהיעדר בעל בית במרכז המגרש בחרו לשחרר אותו דווקא ליריבה העירונית ושם הוא הוכיח שלא שכח לשחק כדורגל. אגב, גם הולמאר איולפסון האיסלנדי, שהתחיל בצליעה בירוק והתחנן שייתנו לו צ'אנס להוכיח את עצמו ונענה בשלילה, נבחר לאחד הבלמים המצטיינים בעונה שעברה בבולגריה, בקבוצתו לבסקי סופיה.
שיא השיאים – עידן ורד
ומה תגידו על פרשת עידן ורד? ישראלי בכיר, שחקן של משחקים גדולים. הוא כבר נרכש בעבר על ידי המועדון, וכאשר לא התאים לטעמם שוחרר לכל המבקש. כשחזר מחו"ל הפך במהרה לבעל הבית הכי חשוב בטדי. באיזה מועדון בארץ שמעתם על שחקן שמוותרים עליו ולאחר שלוש שנים עושים הכל כדי לקנות אותו שוב בחצי מיליון דולר, בגיל 30, אחרי שכבר הרימו ידיים לגביו?
כל כך הרבה שחקנים לא השתלבו במועדון, אם ננתח את כל הפספוסים לאורך השנים בשחקנים במועדון נבין שרכש, בעיקר ישראלי, וגם שחקני בית לא היו בדיוק הבעיה. במבחן התוצאה השחקנים לא הצליחו לבוא לידי ביטוי במערכת שלא ידעה לתת להם את מה שהם היו צריכים. בין אם ביטחון, זמן, גיבוי בזמן לחץ. האצבע הייתה קלה על ההדק. אותם שחקנים שעלו כפול במחיר הניבו תוצאות במקומות אחרים בהרבה פחות כסף ובתנאים פחות אטרקטיביים. שורה תחתונה, ברשימת המוחמצים היו לנו פה מגן שמאלי, קשר אחורי, שחקן כנף, קשר התקפי וחלוצים סקוררים. כל מה שמכבי חיפה צריכה בעצם היום (בתוספת שוער), הם היו בכיס, אבל מכבי החליטה לשחרר אותם ולהביא את הבאים בתור, שנכשלו ובגדול.
מסתבר שהכסף של שחר משלם יותר ומקבל פחות. מי שמצפה העונה לשינוי הוא הרפתקן או מהמר כפייתי. בשביל לחזור להיות קבוצה גדולה מכבי חיפה חייבת למקסם בשורותיה כל שחקן. בעבר הלא רחוק כל שחקן טוב בירוק התקדם לאירופה, וכשחזר העדיף לחזור לשחק בירוק (יוסי בניון למשל, גם הוא סיפור בפני עצמו). היום כשהם חוזרים הם מעדיפים ללבוש צהוב בקרית שלום, או אדום בטוטו טרנר.
כל עוד מכבי חיפה תמשיך להיות תחנת ביניים של שחקנים ולקבוע שהם בינוניים, כנראה שהיא תמשיך להיות בינונית בעצמה. בשבוע שעבר הודיעו במועדון על החזרה לספונסר – "וולבו", שיתנוסס על גבי המדים הירוקים לאחר 17 שנים, כמה חבל שאי אפשר להחזיר גם את הרוח של המועדון מאותה תקופה.
