fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

הנאנסת משמרת: רק שיבוא השקט

היא היתה רק בת 14 וחצי כשהתפוצצה הפרשה שזעזעה את המדינה. מאז היא מכונה "הנאנסת משמרת" ומתמודדת מדי יום עם הצלקת שהותירו בה הנערים שאנסו אותה באכזריות. בגיל 41, החיים באזור הקריות והעובדה שהפכה לאם לחמישה הפכו את התמודדות למורכבת יותר וקשה לא פחות, אבל היא לא מפסיקה להתפלל ולהמתין לשקט.
הנאנסת משמרת
הנאנסת משמרת (צילום: אפרת פראנק)

מחר ב"הד הקריות"

"עם כל הקשיים, לפעמים אני מבקשת עזרה מאלוהים, אבל אני לא חופרת למה זה  קרה לי. התרגלתי להיות שק אגרוף של אנשים, אבל למדתי לבעוט בחזרה, אני לא ארים ידיים. אני באמת מקווה שהבנות שלי יחזרו הביתה, ובזה יהיה סוף פסוק ולא אשמע יותר ממחלקת הרווחה. אני מקווה שפה זה נגמר"

זה היה שבוע תקשורתי סוער, שבו נחשפה פרשת אונס מצמררת: שמונה נערים חשודים כי אנסו בת 13 באזור המרכז. אבל בעיקר שבוע שבו הנאנסת משמרת ניצחה במאבק שניהלה בשירותי הרווחה להשבת בנותיה. כעת היא רק מבקשת שיתנו לה לחיות בשקט.

הנאנסת משמרת
הנאנסת משמרת (צילום: אפרת פראנק)

לא היו לה חיים פשוטים. בגיל 14 וחצי היא נאנסה על ידי חבורה של נערים, חלקם בני הקיבוץ בו גדלה. הפרשה שהסעירה את המדינה בעוצמות שלה שככה, אולם היא נאלצה להתמודד עם הכאב שנותר בה. לאחר התפוצצות הפרשה, היא עזבה את הקיבוץ ובמשך שנים עברה ממקום למקום. עבדה קצת באילת בעבודות ניקיון ולבסוף התחתנה והתמקמה בעפולה. ילדה חמש בנות ולפני כעשור, חודשים ספורים לאחר לידת בתה הקטנה, נעצר בעלה בחשד שטילטל את התינוקת. הוא נשלח לכלא והיא התמודדה עם הנזקים הבריאותיים של התינוקת שעברה שני ניתוחים. יום אחד שמעה שבעלה שוחרר מהכלא ובאותו היום, העמיסה מעט רהיטים ובגדים והגיעה לביתה באזור הקריות עם 700 שקלים בכיסה.

"מדי פעם אני פוקדת את הקבר של אבא שלי בקיבוץ ואפילו הבת הבכורה שלי
היתה שם לפני שנה. אני חושבת שטוב שאבא שלי נפטר לפני שזה קרה. אם הוא
היה חי, הוא היה מקבל את זה מאוד קשה ואולי אפילו נפטר בעקבות זה. היינו
מצורעים שם אחרי שזה קרה, כולם חיכו שנעזוב"

גל של שמועות
היא ניסתה להתאבד ואושפזה, אבל בהמשך הדרך הוחזרו אליה שתי בנותיה הגדולות. שלוש בנותיה הקטנות נותרו בפנימייה. היא מצאה עבודה ונלחמה כדי לפרנס את הבית, ללא כל בקשת עזרה מרשויות הרווחה. "מעולם לא ביקשתי מהם אפילו עיפרון", היא אומרת, "אני עובדת קשה ומפרנסת בעצמי ואני לא צריכה את העזרה שלהם וטוב לי עם זה"."עברתי חודש שנראה כמו שנה. לא עבדתי והייתי מרותקת למיטה, אני לא מאחלת את זה גם לא למדווח האנונימי. בגלל המכתבים שנשלחו לרווחה, הבנות לא יכלו לבוא הביתה ואני לא יכולתי לנסוע לבקר. כשהבטחתי להן בפעם האחרונה שיראו אותי, זה היה בחשש, כי לא ממש האמנתי. הפעם, כשאספר להן את הבשורה אהיה זהירה. אני מאושרת מההחלטה, אבל אני מרגישה שזה הלך קל מדי, כאילו אני מחכה לקושי שיגיע. החלום שלי הוא שקט, שיתנו לי לחיות בשקט. הרעש של הבנות שלי הוא השקט שלי".

מלשכת הרווחה נמסר בתגובה: "בשל צנעת הפרט לא נוכל להתייחס לפרטים. מעבר לכך כל החלטה מגובה בהחלטה של בית משפט".

"סיפרתי להן באופן כללי מה קרה לי, אבל לא נכנסתי לפרטים, גם לא נכנסת
לפרטים עם עצמי. הבת שלי עשתה גוגל, היא היתה סקרנית. היא בכתה. היא
דיברה איתי ואמרתי לה שקשה לי להיכנס לפרטים. הקושי שלי מתגמד לעומת
הקושי שלה. אני לא רוצה שהיא תיפגע אבל אם היא תשאל אענה לה"

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות