הפועל נצרת עילית ממשיכה בנוהל פרידה מכובדת משחקני עבר של המועדון, ששירתו אותו בנאמנות במהלך השנים. בשני הקרוב, ( 6 נובמבר) תיפרד הקבוצה מכדורגלן העבר מאיר זנו, לפני דרבי העמקים המסקרן בין הפועל נצרת עילית להפועל עפולה.
זנו ,שיהיה בן 60 בעוד שבועיים, היה חלק בלתי נפרד מהמועדון במשך שני עשורים, גם אחיו יעיש, יגאל, מוריס ואילן שיחקו בקבוצה, כמו גם בנו יהודה.
מאיר זנו שיחק בימים הגדולים של המועדון בליגה הארצית, אי שם בתחילת שנות ה- 80. את הקריירה שלו סיים עם הקבוצה בליגה ב'. זנו הוא מזן השחקנים שעשו קריירה שלמה במועדון אחד ומעולם לא עזב את הפועל נצרת עילית.
זנו גדל במחלקת הנוער ושיחק תחת הדרכתו של אברי עשור ז"ל. הוא הועלה לקבוצה הבוגרת בסוף שנות ה- 70, על ידי המאמן דודיק גולן (שטרנפלד), שהפך לאגדה בנצרת עילית.
"ב- 1975 באתי עם פאות מהישיבה, לא היו לי נעליים ומיד ארגנו לי, התחלתי בתור חלוץ, דודיק הפך אותי למגן בליגה ב'", הוא משחזר, "שיחקתי עם ג'ורג' שטרית, חנניה לוי ואחרים, אז היו שמות גדולים בקבוצה, אדלר, אריה אקרמן, שחר, דוד לוי ועוד ועוד ועוד. היו תקופות יפות במועדון".
-מי השחקן הכי גדול ששיחקת לצדו במהלך הקריירה שלך?
היו המון שחקנים טובים, אבל שלמה אדלר היה הגדול מכולם. הוא היה שחקן ענק, אחד בדורו, לא רק שחקן גדול אלא אדם גדול. הוא עזר לי כשחקן צעיר בתחילת הדרך, לא רק בכדורגל אלא גם בחיים האישיים שלי ולא אשכח זאת לעולם. אסור לשכוח גם את עובד גרינפלד ז"ל, שהיה שחקן מצוין ואת אריה אקרמן".
-סכם את הקריירה שלך במשפט אחד
"באמצע השבעה על אבא שלי קמתי והלכתי לשחק בבית שמש, שברתי רגליים וידיים, אין ספור זריקות עשיתי וכסף אף פעם לא עניין אותי. שיחקתי למען הסמל, למען המועדון ולמען העיר".
