"אבא בא אלי בחלום, אמר שהוא כועס שלא ביקרתי אותו כל כך הרבה שנים, אמר שהוא מתגעגע אלי ורוצה שאבוא לבקר אותי", סיפר באחד הימים יוסי דוד, תושב ותיק בנצרת עילית לאשתו בלימה והודיע לה חגיגית: "השנה חייבים לנסוע לקבר של אבא ברומניה, הגיע הזמן".

יעקב ינקו דוד ז"ל, היה מוכר פירות וירקות בעיר יאסי ברומניה. הוא נפטר באורח פתאומי בגיל 36 והותיר את יוסי הילד, שהיה אז בן 11, לגדול ללא אבא. "אמא גידלה אותנו לבדה, התמודדה עם קשיים רבים, אבל דאגה לנו כמו שאמא דואגת לילדיה", משחזר יוסי דוד, שלא הסתיר את געגועיו העזים לאביו, שנותר קבור בארץ זרה.

יוסי דוד, בן 69, עלה לישראל כנער בן 16 בשנת 1963 עם אמו זיסלה ואחיו התאום שעיה. הם הגיעו לנצרת עילית, התגוררו ברחוב תבור ומאז ועד היום לא עזב את העיר. לימים הכיר את אשתו בלימה, הם נישאו והביאו לאוויר העולם שלושה ילדים (משה, יהודית ושלומית) , שהביאו להם ארבעה נכדים (איתי, הילה, נען ועמית).

במשך כ- 30 שנה עבד יוסי דוד כאזרח עובד צה"ל בבסיס חיל האוויר ברמת דוד, עד לפרישתו לגמלאות לפני כעשור בגלל בעיות רפואיות. במהלך כל השנים חלם על היום בו יעלה על קבר אביו ויסגור מעגל אישי ופרטי. "זה ישב לי על הלב, ידעתי שזה משהו שאני צריך לעשות בשביל אבא שלי ובשביל הנפש שלי", הוא משחזר.

לפני כ- 15 שנה ביקר יוסי דוד בעיר יאסי, אפילו נסע לבית העלמין היהודי, ביקש להשתטח על קבר אביו, אבל לא הצליח למצוא את הקבר בגלל ההזנחה הקשה במקום. "בלתי אפשרי היה לאתר את הקבר וגם היינו בלחץ זמן, חזרתי לארץ מתוסכל", הוא מודה.

לאחרונה הגשים יוסי דוד את החלום ועלה לקבר אביו, בו לא ביקר במשך 58 שנה. הוא נסע ליאסי עם אשתו ובתו יהודית. "גם הפעם נתקלנו בהזנחה קשה ביתה עלמין, אבל עם כסף פותרים כל בעיה. יש אשה גויה שאחראית על בית העלמין, היא יודעת איפה נמצא כל קבר, שילמנו לה מה שצריך ותוך דקות היא הובילה אותנו אל הקבר", מספרת הבת יהודית.

באותם ימים נהגו לצייר על קברי הנפטרים היהודים סמל שמסמל את משלוח ידו של הנפטר. על קברו של יעקב ינקו דוד ז"ל הוטבע תפוח, בגלל היותו מוכר ירקות. "זה היה סימן ההיכר שלו", הם מספרים, "הוא היה דמות ידועה ומקובלת בקהילה היהודית ביאסי".

יוסי דוד התקשה להסתיר את התרגשותו הרבה. הוא אמר קדיש על קבר אביו, הדליק נרות, התייפח והתייחד אתו במשך שעה ארוכה. "אחרי שסיימתי הרגשתי שירדה לי אבן מהלב, שסגרתי מעגל, הייתי חייב את הביקור זה לאבא שלי ולעצמי", הוא אומר.

"זה היה מעמד מרגש, לא פשוט, אומרת הבת יהודית", אני ואמא שלי זזנו הצידה, נתנו לו את הזמן שלו להתייחד עם אביו, בכל זאת, הוא לא היה על קבר אביו מאז עלה לישראל כנער צעיר. זה לא דבר פשוט".

באותו המעמד הם נתנו טיפ מכובד לאשה הרומנייה, שדאגה לנכש את העשבייה, לחזק את האותיות על הקבר שכבר נמחקו, לנקות את הקבר ואת שביל הגישה. "בעזרת השם אחזור לשם גם בשנה הבאה, הפעם עם הבן שלי", מבטיח יוסי דוד.