כתב הספורט דוד בן שימול גדל בנצרת עילית, הפך לאחד מחמשת כתבי הספורט הבכירים במדינת ישראל. בן שימול, המכונה בנץ', מסקר את נבחרת ישראל בכדורגל והנבחרת הצעירה, הוא מדווח מה קורה בקבוצות הבכירות בליגת העל בכדורגל, במכבי חיפה, בית"ר ירושלים וכשצריך גם במכבי ת"א ובהתאחדות לכדורגל.
בן שימול, בן 51 נולד בקרית שמונה. אביו ליאון ז"ל ואמו אורה עלו לארץ בשנות ה- 50, שבע נפשות בדירת שני חדרים, עד אשר עברה המשפחה לנצרת עילית. הוא נשוי לאורית, יש להם שני ילדים: הדר, בכיר ביחידת ההסרטה בקבע בדובר צה"ל, הנדסאי צילום וקולנוע שהחל לימודי תואר ראשון והודיה חיילת משוחררת וזמרת מצליחה בצוות הבידור במלון ליאונרדו קלאב באילת.
בן שימול למד בבית הספר היסודי חרמון, שלימים נסגר. בתיכון למד בבית הספר ע"ש משה שרת, שהיה היחיד בעיר. בני שכבתו מספרים על דמות חברה'מנית, מצחיק ברמות. "אם בנץ תמיד חייב לקרות משהו, לא יכול להיות שקט", מספר משה גרופר, חבר לכיתה במגמת מכניקה, ומביא דוגמה: "פעם אחת בנץ טען שקר לו, היה חורף ולא היו מזגנים, אז הוא הדליק מדורה בכיתה כדי להתחמם. המורה היה בהלם, התלמידים התפוצצו מצחוק".
דני הרשקו, שיחק עם בן שימול בקבוצת הנערים של הפועל נצרת עילית, אי שם באמצע שנות ה-70. "פעם שיחקנו במעלה יוסף. פיגרנו 2-0", משחזר הרשקו, עשינו מהפך ובדקה האחרונה בנץ' כבש את שער הניצחון. הוא נכנס לאקסטזה, רץ באמוק לגבעה שהייתה מאחורי המגרש, כל הקבוצה בעקבותיו, זה היה קטע מצחיק שעד היום אף אחד לא שוכח אותו
אחרי שסיים את הקריירה שלו ככדורגלן במחלקת הנוער, הפך בן שימול לאוהד מספר 1 של הפועל נצרת עילית. האוהדים הוותיקים של המועדון נזכרים שהיה לו מקום קבוע ביציעי העץ הרעועים באצטדיון על שם ג'ורג' מיני, עוד לפני שהמיליונר ארווין גרין שם מיליונים וזכה שהאצטדיון ייקרא על שמו. "היה לו מקום קבוע ביציע, אף אחד לא העז לשבת בן. הוא היה מגיע למקום שלו דקה לפני שריקת הפתיחה, כי בכל בדרך עצרו אותו כולם, דיברו איתו, הוא התעניין בשלומו של כל אוהד ואוהד", משחזר האוהד. לאוהדים זכור במיוחד טקס שארגן לפני פתיחת אחת העונות, כאשר הקבוצה שיחקה בליגה א', במעמד ממלא מקום ראש העיר יעקב וינדיש ז"ל. "הייתה תזמורת, בנץ' הפריח יונים, באותה עונה ירדנו לליגה ב'…".
אחרי השחרור מהצבא החל בן שימול לעבוד במפעל התעשייה הצבאית בנצרת עילית, כמו רבים מבני שכבתו שהשתחררו. במקביל, החל לכתוב במדור הספור של המקומון האזורי של ידיעות אחרונות. בלילות נהג להתקשר לאחים עופר ואייל דן, מטבריה, לגיל ברעם מנצרת עילית, להלל קפלן מטבריה, לאחים כהן מעפולה, ולשאר כוכבי אותה תקופה, וכך לאט לאט נכנס לתודעה המקומית, בימים שהעיתונות המקומית הייתה עדיין בחיתוליה. לאט לאט התקדם, תקע יתד בידיעות אחרונות, התחיל לסקר את הפועל בית שאן, שידעה ימים יפים בליגה הבכירה, אי שם באמצע שנות ה- 90. ביום בהיר החליטו קברניטי ידיעות אחרונות שיש להם בעיה קשה ומתמשכת בסיקור של בית"ר ירושלים, הקבוצה של המדינה, והחליטו להמר על בן שימול, כתב חדש יחסית, אבל אחד "עם ביצים". בנץ העתיק את מקום מגוריו לירושלים ובהמשך למודיעין. בנץ הוא בחור עקשן, שלא רואה אף אחד בדרך להשגת הסקופ. פעם אמרו עליו שאם זורקים אותו מהדלת, הוא יחזור מהחלון. בקיצור, בן אדם שלא מוותר.
אבי לוי שימש כמנכ"ל הפועל בית שאן בימים היפים של המועדון בליגה הבכירה. גם בן שימול עשה את צעדיו הראשונים בידיעות אחרונות, ואף נסע עם הקבוצה למחנה האימונים שקיימה הקבוצה באוסטריה, תחת הדרכתו של אלי גוטמן. "זו הייתה פעם ראשונה שעיתונאי מצטרף אלינו למחנה אימונים. לא ידענו איך לאכול אותו. מהר מאוד בן שימול הפך לדמות המרכזית במחנה. הוא הכיר את כל המלצרים והטבחים, שחקן שרצה מנה נוספת פנה אליו, פתאום הוא גילה ששחקן זה או אחר חוגג יום הולדת, ומייד ארגן לו מסיבה עם בלונים ועוגות, היה אוסף כסף מהשחקנים ומארגן לו מתנה".
לוי נזכר בקוריוז מאותו מחנה אימונים באוסטריה. "במלון היו המון בריכות, המים היו קפואים. ערב אחד שמענו בום חזק, מישהו נפל לתוך המים. זה היה בנץ'. הוא התחיל לצעוק, חשבנו שהוא טובע, כולם עמדו והתפוצצו מצחוק".
בסוף שנות ה- 90 יצא עם מכבי כפר כנא, אז קבוצה בכירה בליגה הלאומית, למחנה אימונים ברומניה. בן שימול גילה כי במלון סמוך בפויאנה בראשוב, נמצאת נבחרת מצרים עד גיל 21. המצרים אף הגיעו לבלות במלון בו שהתה כפר כנא, שם היה מועדון לילה. אלא שהמצרים קיבלו הוראה חד משמעית לא להתעסק עם הקבוצה מישראל. מה עושים? בן שימול ניצל את העובדה שהוא דובר ספרדית רהוטה, הציג את עצמו כעיתונאי מספרד, וחזר הביתה עם ראיון בלעדי עם כוכבי נבחרת מצרים עד גיל 21, שלימים הגיעו לנבחרת המצרית הבוגרת.
ועוד סיפור פיקנטי. בן שימול נסע עם בית"ר ירושלים למשחק נגד פ. צ. ברוז'. אחרי המשחק פספסו חלק מהעיתונאים את המונית חזרה למלון, ונאלצו לעשות את הדרך הארוכה, כחמישה קילומטרים, ברגל. לפתע הגיח רוכב אופניים, בן שימול ניסה לבקש טרמפ, הרוכב התבלבל ונפל מאופניו. הרוכב, גלוח ראש ניאו נאצי, חטף עצבים והחל לרדוף אחרי בן שימול, שזעק באימה: "הצילו, הוא רוצה להרוג אותי". החברים העיתונאים התגלגלו מצחוק.
הסיפור המלא ביום שישי בידיעות הגליל
