בעוד חודש היה אמור משה (מוריס) זנו מנצרת עילית, לחגוג את יום הולדתו ה- 60. בני משפחתו ארגנו לו בסתר מסיבת הפתעה מרגשת. מוריס, שהיה אהוב על הבריות, כבר לא יחגוג את יום הולדתו. השבוע נפטר בבית החולים בלינסון בפתח תקווה והותיר חלל גדול במשפחת זנו, אחת המשפחות הגדולות (13 אחים), הוותיקות והמוכרות בעיר.
ביום שני האחרון התקיימה הלוויתו בנוכחות מאות אנשים, שהגיעו לחלוק לו כבוד אחרון. "איך נפלו גיבורים", ספד לו האח מאיר. בנו עמירם הבטיח להמשיך במורשת שלו. "הוא חינך אותנו לא להסתכל על ממון ופאר, אלא לעזור לזולת, להיות בני אדם, לתמוך, לתת", אמר. גם ראש העיר, רונן פלוט, הגיע לחלוק כבוד למשפחה.
מוריס זנו עלה לארץ עם הוריו סולטנה ז"ל ועמרם ז"ל, בשנת 1961. הותיר אחריו אשה, מרים ושלושה ילדים: עמירם, שמעון וחן. חברים שהגיעו לנחם את המשפחה סיפרו כי נהג לתרום בסתר ולעזור לזולת, ותמיד עם חיוך על הפנים.
"מוריס לקח על עצמו להוביל את המשפחה, אחרי שההורים נפטרו ממחלה קשה. הוא הוביל אותנו", מספרים האחים. "לא היה אחד שלא אהב אותו", אומר אחיו מאיר.
בגיל 17 ועוד לפני הגיוס לצבא החל לעבוד כימאי והיה אחד הימאים הראשונים בנצרת עילית. הוא התגייס לצבא ושירת במחנה פילון. עם שחרורו שב לים ועבד במשך 20 שנה בצים, עד שפרש מצים והחל לעבוד בעיריית נצרת עילית.
לפני 4 שנים החל לסבול מבעיות בלבו. "זה לא היה פשוט לו, אבל למרות המצב הוא התמודד בכבוד, תמיד היה אופטימי והשרה ביטחון על המשפחה", מספרים חברים.
