"יש משפט שאומר שאם אתה נותן- אתה מקבל בחזרה יותר. לא האמנתי בזה עד שחוויתי זאת על בשרי", מסביר אריה ליטמן, פנסיונר בן 72 מנצרת עילית, שמזה כעשור משמש כטבח של בית התבשיל "חסדי מנחם", בעיר ובהתנדבות.
ליטמן עלה לארץ בשנת 1960 עם הוריו מבוקרשט, רומניה, היישר ל… דימונה. משם התגלגלה משפחת ליטמן למספר מקומות ברחבי הארץ. בשנת 2000 הוא הגיע לנצרת עילית מהקריות, התלהב מהמקום וקבע כאן את ביתו. לפני 15 שנה התאלמן מאשתו. "אני חי לבד, חבר שלי יגאל זקן מרב בריח, הוא כמו משפחה שלי, מלבדו אין לי אף אחד בעיר, יש לי רק אח אחד במוצקין", הוא מספר.
אריה ליטמן התפרנס בעבר מבישול ועבד כטבח במספר רב של מקומות, משם ניסיונו הגדול בבישול. "עבדתי במלונות, באולמות אירועים, איפה לא. אין אולם בחיפה שלא עבדתי בו", הוא מספר. גם בנצרת עילית עבד כטבח, בין היתר במטבחי שרת ובמקומות נוספים.
מפעל החסד האדיר 'בית התבשיל', נוסד ב- 1984 ובמשך למעלה מ-30 שנה, מעצים את פועליו הכבירים, המעניקים סיוע חיוני באופן מכובד לא רק בנצרת עילית, אלא גם בכל רחבי הארץ.
ל"בית התבשיל" אין מקורות מימון ממשלתיים. כולו נשען על תרומותיהם של אנשים יקרים מהארץ ומהעולם. הקריטריונים של "בית התבשיל" נקבעו על ידי גדולי תורה, כדי שכספי הצדקה המהווים את עיקר התרומות יגיעו למקומם הנכון. מסמכים רפואיים/סוציאליים נדרשים כדי לקבל זכאות. הפרמטרים של מצב כלכלי ומוגבלות פיזית/נפשית מהווים את הבסיס לזכאות ולקביעת המחיר.
בית התבשיל בנצרת עילית נמצא בצומת מד"א בעיר וסמוכה אליו ישיבת חב"ד. לבית התבשיל הגיע אריה ליטמן במקרה. "משגיח כשרות שעבד איתי במקום אחר המליץ לי להגיע. באתי, ראיתי, התלהבתי ונשארתי", הוא משחזר. בהתחלה עבד תמורת סכום סמלי, משפרש לגמלאות, החל לעבוד בהתנדבות. "יצאתי לפנסיה והבנתי שצריך לעזור ולתרום למקום, אז ויתרתי על השכר שלי. ב- 10 השנים האחרונות התחלפו כאן המון מנהלים, אבל אני נשארתי כאן", הוא מספר.
ליטמן כל כך נקשר למקום ולאנשים שלא רק שעבד בהתנדבות, אלא גם תרם לא פעם מכספו הפרטי. "אני קונה דברים וציוד מהפנסיה שלי. לפעמים חסר ירקות, אז אני לא חושב פעמיים וקונה מכספי", הוא אומר, "השבוע למשל נשרפו מנורות במקום, לא חשבתי פעמיים ותרמתי 400 שקל מכספי הפרטי להחלפת המנורות. אם חס וחלילה יקרה לי משהו, אנשים פה ימותו ברעב. בזכותי המקום הזה קיים, אני מרגיש שאני עושה מצווה גדולה לעזור לאנשים, מרגיש שזכות גדולה נפלה בחיקי", הוא אומר.
-אתה בטח נתקל בסיפורים קשים של האנשים שאתה מאכיל
"אני אדם שאוהב לדבר, לשאול שאלות ואני שומע על מקרים קשים. אנשים מספרים לי סיפורים קשים, הם עוברים חיים לא פשוטים. לפעמים אני לא רק הטבח שלהם, אלא גם הפסיכולוג שלהם. אחרי יום עבודה לוקח לי זמן להירגע מכל הסיפורים הקשים שאני שומע".
-אתה נקשר לאנשים?
"כן, בטח. אתה לא יכול להישאר אדיש אחרי שאתה שומע את הסיפורים הקשים, אתה מזדהה איתם, רוצה לעזור ככל יכולתך. אני נקשר אליהם, עוזר להם בתרומות אישיות שלי, שולח להם אוכל הביתה שלא יהיו רעבים, יש כאלה שאני משמין אותם לאכול גם מעבר לשעות הפעילות של המקום ועל מחשבוני".
אריה ליטמן לא שוכח לפרגן למנהל בית התבשיל מנחם גנדל ולרב מנדי נחשון, רב הישיבה. "שניהם דואגים למקום, עוזרים, מביאים, נותנים כל מה שהם יכולים למען הנזקקים", הוא משבח אותם.
