בילדותי גרתי בבת-ים, את החגים חגגנו במגדל העמק בבית סבי וסבתי, רינה ויוסף פלח ז"ל, ממייסדי העיר, מוקפים באחד עשר דודים שהגיעו מכל רחבי הארץ לחגוג יחד. זו הייתה חוויה אחרת שאין דומה לה היום.
נדמה היה שהדרך מבת-ים למגדל העמק ארוכה מתמיד, הציפייה הזו להגיע ולפגוש את כולם זכורה לי כמו אתמול. הנסיעה בטנדר של אבא על מזרון בארגז האחורי, הייתה חוויה בפני עצמה. מגיעים לבית צנוע וקטן אבל באופן פלאי מכיל כל כך הרבה אנשים.
סירים ענקיים על פלטות וזיכרונות של טעמים, ריחות מעלים בי געגוע לימים שלא יחזרו עוד.
כילדה עירונית הרגשתי בלב הכפר, האכלנו את התרנגולות, בחופשיות הסתובבו עיזים בחצר, באורווה סוס, סוסה וסייח, בחנייה הג'יפ הפתוח של דוד חיים ז"ל, שבזמנו לקח אותנו לנסיעות עוצרות נשימה ביער בלפור, זוכרת תמונה שלי רוכבת על הסוסה רזל'ה, בני דודים שלי משחקים "קרוב לקיר", נוסעים על עגלת השוק של סבתא בירידת הכביש, קוטפים תותי בר מהעץ האחורי מימין לאורווה, עולים לגג המקלט לקלף רימונים… סבתא מוסיפה לנו סוכר ואנחנו מתענגים על הטעם, נדמה שגם לרימון היה טעם של פעם.
נזכרת בסבתא רינה שקראנו לנו "נונה", עומדת במטבח ומתבלת בהמון אהבה מטעמים מהמטבח הטריפוליטאי לקראת ארוחת החג העשירה. ניקיון הבית, ארגון השולחן החגיגי, ריח התה עם נענע, עם שיבה, ובמיוחד את ריבת החבושים המתוקה שעד היום לא טעמתי כמוה באף מקום! במסורת היהודית ראש השנה הוא גם מקום של מחשבה, כוחות וחיים.
חלק מהברכות כללו ראש של כבש (לא של דג), פשטידת סלק כסמל לסילוק אויבינו, תמרים צהובים מרים מתוקים, גרגירי רימון, תפוח בדבש, כרישה, חתיכות דלעת מטוגנות… עד למנה העיקרית כבר שבענו.
אי אפשר לשכוח את הקוסקוס עם הרימונים, חריימי, ביסטיל, תבשיל בשר, מפרום, צ'ירסי, מיסייר, פיפלצ'ומה, "עסבנה", עוגיות שסבתא הכינה "דבלה", עוגיות טבולות בדבש ועוגה עשויה סולת, דבש ושקדים מתוקה ומנחמת בשם "ספרה", כמובן שיחד עם זה מגיע תה חזק עם בוטנים לאזן את הטעמים.
בסלון הקטן ישבנו כולנו בצפיפות נעימה שבאורח פלא הצליח להכיל את כולנו בערב החג.
כל החושים מתערבבים, באהבה, בחגיגיות, בהומור ובמשפחתיות.
הביחד הזה יש לו כוח שעד היום מחזיק אותנו כמשפחה מורחבת.
לא היו אז פלאפונים, אף אחד לא צפה בטלוויזיה, במקום זאת ישבנו יחד ודברנו, צחקנו, שיחקנו, שרנו שירים ישראלים, רקדנו לקול מוסיקה יוונית, הכרנו טוב יותר אחד את השני.
תמונה כפרית עולה מזיכרון רחוק. זכיתי במשפחה נפלאה, תומכת, אוהבת.
כל חג קבל משמעות בזכות הביחד הזה, מאז ועד היום אני שמה דגש על חגיגת החגים בדרך שלנו.
ובסוף.. כשחוזרים הביתה, מין מנהג מוזר נוסף-סבתא שופכת מים על הרכב כמחווה לנסיעה בטוחה ודרך צלחה.
סבתא יקרה, גאה להיקרא בשמך.
בראש השנה נהוג להרבות בתפילות, אז הלוואי ובשנה החדשה יקרו לנו רק דברים טובים, הלוואי ונהיה מוקפים רק באנשים אוהבים, שהכל יסתדר כמו שראינו בדמיון ונצליח להגשים כל חלום. מאחלת לכולנו שנה שבה נמצא את האומץ לכנות, רגישות, פתיחות ובריאות.
שנה של שפע ורצון טוב. שנה של מימוש עצמי והצלחות.
שנה של שלום, אהבת חינם, שותפות והכי חשוב אושר, אושר ואושר!
