ניסים דהן, בן 83, מוותיקי נצרת עילית, הלך השבוע לעולמו. דהן, שעלה לארץ ב-1962 עם משפחתו ממרוקו, ועבד לפרנסתו בעיריית נצרת עילית, זכה לימים לכינוי ניסים נענע, בשל היותו מוכר התבלינים הראשון בנצרת עילית.
דהן מייצג דור שלם שהולך ואובד בעיר, עולים מכל קצווי תבל, מזרח ומערב, שעלו לנצרת עילית בתחילת שנות ה-60, ולמעשה הקימו עיר ואם בישראל. דהן הגיע עם משפחתו לעיר בהתהוות, למרות קשיי הקליטה בארץ חדשה, הצליח להתחבב על היישוב בעיר הצעירה.
ניסים דהן נהג לסיים את עבודתו בעירייה בשעה 16:30, לעלות על אוטובוס ולנסוע לטבריה, יבנאל עפולה ומקומות נוספים, שגם גידלו נענע, פטרוזיליה, כוסברה ושאר תבלינים. הוא חזר לביתו עמוס שקים ענקים, חילק את הסחורה הטרייה לשקיות, ומשם היישר לצרכנים. תושבי נצרת עילית אהבו את ניסים דהן, שהיה איש פשוט ונעים הליכות, שמכר תבלינים בימיה הראשונים של העיר, ומספרים שגם אם לאיש זה או אחר לא היה כסף, זה לא מנע מדהן לפנק אותו במיטב התבלינים. "תחזיר לי כשיהיה לך", נהג לומר.
לימים העסק של ניסים דהן התפתח והוא הפך למוכר התירס הראשון בעיר. הייתה לו עגלה מיוחדת אתה עבר ברחובות העיר. מספרים שברבע לארבע, רגע לפני פתיחת הבנקים, היה מגיע למרכז רסקו, ותוך דקות ספורות כל הסחורה שלו הייתה נעלמת.
למרות עיוורונו הדבר לא הפריע לו לתת מתן בסתר למשפחות נזקקות. לא מעט אנשים הגיעו לבית המשפחה האבלה, וסיפרו על תרומות שנהג לתת להם. דהן אהב לשמוע פיוטים והכיר את התפילות בעל פה.
"לקחתי ממנו את האהבה לזולת, את הכבוד הרב שרכש לכל איש", מספר בנו, שלמה דהן, "הוא היה מלא שמחת חיים, אהב לצחוק, הדביק את כולם בצחוק שלו, לידו לא היית יכול להיות עצבני כי הוא תמיד הרגיע, לא רצה שאנשים יכעסו, הוא היה דמות אב לכולם".
