בוריס ועדה קוחשטיין מתקרבים לעשור התשיעי בחייהם. הם שרדו את השואה ועברו מסע חיים, שידע עליות ומורדות, אבל ממשיכים להאמין באהבה ובגיל 90 מייצרים זוגיות חדשה ואופטימית. בוריס ועדה הם נשואים "טריים", רק שמונה שנים. הם הכירו בבילוי משותף ב"סב סנטר" ומאז לא נפרדו. "התחתנו בגיל 80 אבל אנחנו מרגישים כמו בפעם הראשונה, מתרגשים ומתלהבים", הם מספרים.
– שניכם ניצולי שואה, הגורל המשותף עוזר?
בוריס: "הייתי בן 9 בתקופת המלחמה ועדה הייתה בת 4. עברנו יחד את המצור על לנינגרד וכמובן לא הכרנו האחד את השני. השואה היא חלק בלתי נפרד מחיינו. שרדנו, אבל היא לא עזבה אותנו ובנפש נשארה צלקת לכל החיים".
עדה ובוריס עלו לארץ וכל אחד מהם הקים משפחה משלו. שניהם התאלמנו למרבה הצער, אבל לא נתנו למות יקירם לגדוע את רצונן להמשיך ולחיות. "לאבד בן זוג זה דבר קשה מאוד, מעבר לצער וליגון אתה נשאר לבד וצריך לחיות עם הבדידות. הדרך הטובה ביותר היא לצאת ולהכיר אנשים חדשים, להיפתח לעולם ולא להיות סגור בתוך עצמך. ככה הגענו לסב סנטר, זה המקום שהוא הבית השני שלנו. אנחנו מגיעים כמעט כל יום, מבלים יחד ומעבירים את הזמן", מספרת עדה.
-איך הכרתם?
בוריס: "הכרתי את עדה בסב סנטר ואהבתי אותה מיד. היא הנפש התאומה שלי ואני שלה".
-התאהבתם?
עדה: "כן, אבל זאת אהבה מסוג אחר מזו שחווים בגיל הנעורים. האהבה בגיל השלישי היא יותר דאגה וכבוד והערכה ורצון לתת ולשמור האחד על השני".
– פרפרים בבטן יש?
בוריס: "יש אושר שבא ממקום של רוגע ושלווה. יש עם מי להתייעץ מרגישים מאושרים ורגועים. אני למשל אוהד לדבר ולעדה יש אוזן קשבת לשמוע אותי. אנחנו מרגישים אפילו יותר צעירים משהיינו בפעם הראשונה כי אז היו הרבה דאגות והיום אנחנו פשוט נהנים ומעריכים כל רגע ביחד".
– איך אתה מבטאים את האהבה?
בוריס: "אני מפתיע את עדה עם משלוח זר פרחים ביום ההולדת וכל מיני דברים קטנים שמסמלים אהבה".
